טיפול רפואי בקורבן לפני המחבל

נקודות דיון מרכזיות

רפואה איננה נעדרת הקשר: בתוך עולם האתיקה הרפואית, ישנה טענה רווחת שהשיקול היחידי שצריך לעמוד לנגד עיני המטפל הוא הטיפול בחולה החמור קודם. טענה זו שגויה מיסודה, שכן הרפואה איננה מתקיימת בריק. דוגמא לכך ניתן לראות במתן העדפה לבעלי כרטיס אדי בקבלת תרומת איברים.
לעולם הנפגע קודם לפוגע: ביסוד ההתנהגות האתית נמצאת החובה למנוע עושק ולסייע לנפגעים ממנה. בהתאם לכך, לא יעלה על הדעת שהפוגע יקבל סיוע לפני הנפגע.
מצבי ספק: במצבי ספק ישנו חשש גדול שהרופא יתחיל לברר מי הוא מי ויימנע מטיפול, או חלילה יכריע הכרעה לא נכונה ויימנע מטיפול באדם מתוך מחשבה שהוא מחבל. כמובן שמצבים מעין אלו אינם רצויים כלל וכלל. יש שטענו, לפיכך, להגדיר כל מצב כמצב ספק, שבו אל לרופא לקחת הכרעות אלו לידיו. טענה זו היא בעייתית מאד. אל לנו לקחת מקרה קיצון, טראומטי ככל שיהיה, ולבנות את כל המערכת סביב מקרה זה. בהתאם לכך, אין להתייחס לכל מקרה כאילו הוא מצב ספק ובשל כך להימנע מהכרעה כלל.

מסקנה

במצב של משאבים מוגבלים, בו מול הרופא נמצא מחבל פצוע קשה ונפגע פצוע בינוני, יש להעדיף באופן מוחלט את הטיפול בנפגע, גם במחיר חייו של המחבל. אין זאת לומר כי המחבל אינו זכאי לטיפול רפואי, אלא שהמשאבים המוגבלים דורשים הכרעה בסדרי עדיפויות, ובמצב זה הנפגע קודם לפוגע.

להרחבה:
http://www.nrg.co.il/online/11/ART2/743/131.html
https://www.inn.co.il/News/News.aspx/312077
http://www.ch10.co.il/news/255552/#.WlLECLQjvOR
https://news.xoox.co.il/item.php?id=2540835
http://www.kipa.co.il/
http://www.kol-barama.co.il/live/114896/