"נקרא לנערה ונשאלה את פיה".
בהרבה מקומות בתקופת המקרא, ניתן לראות את שלטון האב על ביתו, אח על אחותו, או בעל על אשתו. היחסים שהתחילו בקללה שקיבלה חווה בגן העדן – "והוא ימשול בך" – ונמשכו לאורך ההיסטוריה.
ואף על פי כן – אפילו בתקופה הזאת שואלים את הנערה למוצא פיה. לא מתחנים את הבת בלי אישורה ורצונה. כך נפסק גם בשולחן ערוך. אי אפשר להשיא אדם בעל כורחו.
לא זו בלבד, אלא שבהלכות כיבוד אב ואב, נקבע העיקרון האתי החשוב – האדם עצמו קודם לכל אדם אחר. הורים לא רשאים להחליט בשביל ילדם אם להתחתן או לא. ישנה הכרה בסיסית בהוויה של כל אדם באשר הוא אדם – ובחוסר יכולת לכפות על אדם נישואים בעל כרכו, שלא מתאימים לו. מאוחר יותר – הוחלט גם שאין גירושין בלא רצון האישה, ותוקנו עוד תקנות רבות שמטרתן להסדיר את הנישואין והגירושין, ונועדו לאפשר לאדם חופש להחליט על עצמו ולשמור את הוויתו.
כיום מתנהלים כיצד לאפשר עיקרון זה, של חופש האדם, גם בעולם הגירושין, בעולם מסורבות הגט וכד' – ואנו נדרשים לשמור על חופש האדם, בד בבד עם שמירה על ההלכה.
