סגר בחגים? אין לי כלים לדעת האם זה הפתרון היחידי האפשרי, ולאן הדברים הולכים.
זוהי שאלה שיש בה צורך בהרבה ידע מקצועי. אולם שני דברים יש לומר בקול גדול: ראשית, בשעה שאנו ניצבים בפני עתיד לא ידוע, ואפשר שתהיה התלבטות בין שתי אפשרויות גרועות (סגר או מחיר המחלה) צריך שכולנו נתגייס כדי לא להגיע למצב הזה: להתחסן, להימנע משרשראות הדבקה, להקפיד על בידוד במצבים בהם הוא נדרש וכדו’. 

תמיד נכון לנסות שלא להגיע לצומת הקשה של הבחירה הזו. וזו אחריות המוטלת על כל אחד מאתנו. יהא השלטון אשר יהא. לכו להתחסן. הקפידו על ריחוק חברתי נדרש. מסכות. כל מה שאפשר כדי לקדם את פני הרעה. 

שנית, נקודת המוצא צריכה להיות – המשך החיים. גם אם יש בהם מחיר מסוים (ובכלל החיים מסוכנים). גם אם הדבר יחייב הגנה מיוחדת על קבוצות הסיכון. גם אם הדבר יאריך את הזמן שהמחלה תלווה אותנו. 

כמו בכל סוגיה – נקודת המוצא אינה בהכרח נקודת הסיום. אפשר שלא תהיה ברירה. אולם ה”מוחזק” הוא שלא עושים סגרים, והמוציא מחבירו עליו הראיה. לאמור: חובת ההוכחה מוטלת על מי שמבקש להטיל סגר, ורק אם יוכיח שממש אין ברירה – הסגר יהיה לגיטימי. בלי זה, זו תהיה מדיניות שיש בה טעות בסולם ערכי הקיום, ובכלל – ספק גדול אם תהיה היענות ציבורית לציות לו.

אולי יעניין אותך גם:

לאתיקה שלטונית להמרחב הציבורי לכל המאמרים לדף הבית

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.