1. הצגת הנושא

אדם מן היישוב אינו מעלה על דעתו לגנוב ממון מחברו או לפגוע בקניינו, אולם אנשים רבים מרשים לעצמם לצפות בשידורים פיראטיים באתרי אינטרנט, להוריד סרטים שהועלו לאינטרנט בלא רשות החברה המפיקה, ואף להעתיק תוכנות מחשב בלא הסכמת החברה המפתחת. האם יש מקום להבחין בין גניבה רגילה למקרים אלה? ואם לא, האם יש מקום להטיל סנקציות על בעלי האתרים המאפשרים את הורדת התכנים, ועל המשתמשים הפרטיים?

2. הדילמה האתית

הגנה על זכויות יוצרים וקניין רוחני מבוססת על נימוקים מוסריים או תועלתניים. לפי עמדה אחת, כל מה שהאדם יוצר ועמל עליו הוא קניינו, וממילא נתבעת מערכת המשפט להגן עליו מפני המשתמש ביצירות אלו בלא רשות, וכמובן גם חברה מסחרית החותמת עם היוצר על הסכם, זכאית להגנות דומות. לפי גישה אחרת, השיקולים הרלבנטיים הם שיקולי יעילות: אם זכויות היוצרים והמפיקים לא יזכו להגנה, תוּפחת מאד המוטיבציה ליצור והחברה כולה תצא נפסדת.

מנגד, הגנה מוגזמת על זכויות היוצרים כוללת בעיות רבות: היא מורכבת מבחינה משפטית, שכן קשה מאוד לקבוע את קו הגבול הקובע ‘יצירה’ מהי (ואכן העולם המשפטי מסתבך בעניין זה בניסוחים מורכבים ובעייתיים מאוד); היא עשויה להגביל מאוד את יכולת השימוש ביצירות והדבר מזיק לחברה; היא עשויה להוביל להפקעת מחירים או למסחר שאינו הוגן; ופעמים שהיא פוגעת בפרטיות, כגון הדרישה לחשיפת שמות לקוחות פרטיים המורידים מרשת האינטרנט תכנים מוגני זכויות יוצרים. כמו כן קיימת הטענה שבחלק מהמקרים, ובמיוחד בתחום המוזיקה, היוצרים מרוויחים מהפצה פיראטית של יצירותיהם המגבירה למעשה את הפופולריות שלהם.

בפועל – האיזונים בין הערכים השונים נקבעים בעולם המשפט, ומכיוון שמדובר בנושא חדש באופן יחסי, שההתפתחויות הטכנולוגיות משפיעות עליו מאוד, האיזון עובר שינויים מדי פעם.

3. המבט היהודי:

1

1.3 מבוא

ניתן לחלק את מכלול ההלכות והעקרונות שעוסקים ביחסים שבין אדם לחברו לשלוש רמות:

  1. חיובים משפטיים שניתן לתבוע בבית הדין (הלוואה, גניבה וכדומה) או מעשים שמחייבים סנקציה עונשית (כגון רצח);
  2. חיובים הלכתיים ספציפיים שאינם כוללים סנקציות בידי בית דין, אך אין בכך בהכרח כדי להעיד שחשיבותם פחוּתה (לדוגמה הלבנת פנים נחשבת לאחד האיסורים החמורים ביותר, ובכל זאת מעיקר הדין אין מוטלות סנקציות על המלבין פני חברו ברבים);
  3. עקרונות כלליים שהם חלק מההלכה אולם היישום שלהם מורכב מעט וגמיש יותר (כדוגמת ‘ועשית הישר והטוב’ או ‘כופין על מידת סדום’).

2.3. נקודת המוצא על פי העקרונות הכלליים

להלן בסעיף הבא נדון בצדדים ההלכתייים־משפטיים הכרוכים בפגיעה בזכויות יוצרים, אולם ראשית נציין כי פשוט שעל פי כללי המוסר היהודיים, אין כל מקום להשתמש בטרחתו ויגיעתו של הזולת בלא רשותו. הדבר מבוסס על הכלל ‘מה ששנאוי עליך לא תעשה לחברך’,2 משום שברור שכל אדם מבקש להגן על יצירותיו, וכן על ההכרה שפגיעה בזכויות יוצרים גורמת לזלזול בממון ובטרחת האחר.3 לדעתנו, כשאדם משתמש בממון חברו כדי לעשות לעצמו רווח, הדבר חמור אף יותר ונוגד את האמור בנביא  “שארית ישראל לא יעשו עוולה”.4 על כל אלה מרחף העיקרון יסודי ‘ועשית הישר והטוב’, וברור שהפרת זכויות יוצרים מנוגדת הן ל’ישר’ הן ל’טוב’.

3.3 החיובים ההלכתיים הספציפיים

1.3.3. רקע היסטורי: באופן עקרוני, שאלות הקשורות לזכויות יוצרים לא עלו לדיון קודם המצאת הדפוס, אולם מן המקורות עולה כי ליוצר ישנה ‘זכות מוסרית’ לאזכור שמו בעת שעושים שימוש בדבריו, לפחות בכל הנוגע ליצירה תורנית.5 הטכנולוגיה החדשה עוררה את הצורך להגן על היוצרים והמדפיסים: בשעריהם של ספרים רבים נכתבו ‘הסכמות’ של פוסקים חשובים שבהם אסרו ב’חרם’ להדפיס את הספר על ידי מתחרים (עד חלוף תקופה מסוימת);6 ומאוחר יותר התפתח דיון מפורט יותר בפוסקים שמסקנותיו העיקריות יפורטו כעת.

2.3.3 הדיון ההלכתי: על אף קשיים בעיגון זכויות היוצרים בהלכה – במיוחד סביב השאלה האם ההלכה מכירה באופן מלא בזכויות קניין של דברים מופשטים – לדעת רוב הפוסקים, לזכויות היוצרים מעמד הלכתי מבוסס והפרתן כרוכה באיסור גזל או באיסור הנאה מרכוש חברו וטרחתו בלא רשותו. הפוסקים הגיעו למסקנה זאת במספר אפיקים: יש מהם שסברו שההלכה אכן מכירה בזכויות יוצרים באופן מלא או חלקי;7 ויש שהסתמכו על סמכות המדינה לחוקק תקנות לטובת הציבור8 ועל המנהג המקובל בשוק.9 יש לציין כי לדעתם גם אם היצירה כבר הופצה באופן פיראטי ברשת האינטרנט, עדיין חל איסור להשתמש בה.10

3.3.3 אתרי אינטרנט פיראטיים: הפקת תוצרים תוך פגיעה בזכויות היוצרים למטרות מסחריות חמורה אף יותר;11 ויש אף מקום לומר שהרווחים שאדם עשה על גבם של בעלי הזכויות צריכים להיות מועברים ליוצר המקורי.12 נוסף על כך, ההלכה אוסרת לסייע לעבריין, ובכלל איסור זה קנייה ממי שחשוד בגניבה וקל וחומר ממי שגונב באופן ודאי, משום שבכך מסייעים לגנב ומחזקים את המוטיבציה שלו.13 באופן דומה אסרו פוסקי ההלכה קנייה ממי שפוגע בזכויות היוצרים.14 באתרי אינטרנט קיימות שתי הבעיות: פעמים רבות בעלי האתרים עושים רווח על חשבון היוצרים; ונוסף על כך, הם מסייעים למפירי הזכויות ונותנים להם פלטפורמה שמאפשרת להפרה ליצור נזק משמעותי במיוחד.

4. מסקנות

ממכלול המקורות נראה שפגיעה בזכויות היא מעשה של גניבה ולכן ניתן להטיל על כך סנקציות. הסנקציות ראויות במיוחד כאשר מדובר במי שמפיק רווח כלכלי מפגיעה בזכויות יוצרים, כדוגמת בעלי אתרים שמעודדים העלאת תכנים כאלו או שמשדרים אותם בעצמם.15 הסנקציות יכולות אף לכלול את חשיפת פרטי המעוול. 16

הערות שוליים

  1. בשנים האחרונות נכתבו ספרים ומאמרים רבים בנושא. נציין בקצרה מספר ספרים ומאמרים: הרב יעקב כהן, עמק המשפט, חלק ד – זכויות יוצרים (להלן: עמק המשפט. הפניה סתמית לספר תהיה לחלק התשובות שבו); הרב נחום מנחם ויספיש, משנת זכויות היוצר, מהדורה שנייה, ירושלים תשס”ב; שו”ת משפטי ארץ, עפרה תשע”א, עמ’ 241–274; הרב חיים נבון, ‘זכויות יוצרים בהלכה’, צהר ז (תשס”א), עמ’ 35–49.
  2. שבת לא, א.
  3. ראה: עמק המשפט, קיצורי דינים למעשה, עמ’ ז; שו”ת משפטי ארץ, עמ’ 247; משנת זכויות היוצר, עמ’ מט ובמקורות המובאים שם.
  4. צפניה ג, יג.
  5. ראה: מגילה טו, א; תנחומא (ורשא), במדבר כב; מגן אברהם, סימן קנו קנו.
  6. דוגמאות רבות של הסכמות וניתוחם נמצאים בעמק המשפט, פרקים יז, יט. אין זה ברור האם ההסכמות התבססו על עיקר הדין או שהיה מדובר בתקנה מיוחדת.
  7. ראה: שו”ת שואל ומשיב, א, מד; עמק המשפט, עמ’ א–ג והמקורות הרבים המובאים שם; הרב זלמן נחמיה גולדברג ‘העתקה מקסטה ללא רשות הבעלים’, תחומין ו (תשמ”ה), עמ’ 185.
  8. הרב עזרא בצרי, ‘זכות יוצרים’, תחומין ו (תשמ”ה), עמ’ 180–181; שו”ת יביע אומר, ז, חו”מ, ט. 
  9. עמק המשפט, עמ’ תקס–תקסג.
  10. ראה: שו”ת משפטי ארץ, עמ’ 262–263; הרב שמואל אריאל, ‘האם האינטרנט הוא “זוטו של ים?” ‘, צהר לג (תשס”ח), עמ’ 57.
  11. שו”ת משפטי ארץ, עמ’ 257. ברור שהיסוד המוסרי שבאיסור מתחזק כשמדובר ברווח שנוצר מטרחת האחר. יצוין עוד שיש מצבים שבהם על הפקת רווח כלכלי מטרחת היוצרים יחול איסור השגת גבול ואיסורים נוספים (ראה עמק המשפט, סימן לד).
  12. ראה דיון בעמק המשפט שם, עמ’ תתכד–תתכה.
  13. שו”ע חו”מ, שנח, א; שסט, א. לעניין זה מתאימה מליצתם של חכמי התלמוד (גיטין מה, א [מתורגם על פי רש”י]): “לא העכבר אחראי לגניבה אלא החור שמגן עליו”.
  14. עמק המשפט, עמ’ תקעא, תתיא–תתכד.
  15. בהתאם לאמור לעיל על האיסור לסייע לגנב, וראה גם שו”ת הריב”ש, קח. באופן דומה, האיסורים שנקבעו בהסכמות (שהוזכרו לעיל סעיף 2.3.) באו להגן בעיקר מפני מתחרים שביקשו לעשות שימוש מסחרי בפגיעה בזכויות היוצרים.
  16. אף שניתן למצוא ביהדות הגנה נרחבת על הפרטיות (ראה מה שכתבנו בנייר העמדה ‘אבחון גרפולוגי של אדם בלא קבלת רשותו’), ככל שהדבר מתנגש עם מניעת נזק מאדם – זכותו של האדם גוברת. לכן אדם נדרש להעיד לטובת חברו בבית דין (שו”ע, חו”מ כח, א), וכן אדם חייב לספר לשון הרע על מעוול כדי להגן על מי שעשוי להיפגע ממנו (פתחי תשובה, או”ח, קנו), אם כי יש לדין זה מגבלות מסוימות (ראה נייר העמדה ‘פרסום מידע שלילי על אדם‘).