דברים נשגבים רבים נאמרו בעקבות מאורעות שמחת תורה השנה – מקבלים על עצמנו לדבר אחרת, לא לחשוב שכל האמת נמצאת במקום אחד, לא להכפיש ולא לבזות וכדו'. עכשיו הגיע זמן ראשון לפרוע את השטר. זה ההבדל בין "לדבר על" ובין "לעשות את". זו המשמעות של כל עולם ההלכה – לעשות, לדבר פחות, לעשות.
אחרי כל חילופי המהלומות: זה קורע את העם בשעת מלחמה; זה מציל את החיילים מהאג; רוב קטן לא יכול לבטל חוק יסוד; רוב קטן לא יכול לחוקק חוקים מהותיים ולהכתיר אותם כחוק יסוד; מות המהפכה המשפטית; מות הדמוקרטיה; גניבת קולות הבוחרים; כל הסקרים מלמדים על היותכם מיעוט; ועוד ועוד ועוד ועוד.
עכשיו אפשר לפרוע את השטר. להכיר בכך שבכל הטיעונים יש אמת מסוימת, לשבת ביחד, לקרב מאוד את העמדות, להסיר את ביטויים הקשים המוטחים האחד כלפי השני, לנסח את הדרך להגדיר חוק יסוד ואת הבקרה השיפוטית עליו, להגיע להסכמות מתוך ענוות יסוד שבכל הטיעונים יש אמת ואף לא אחד מהטיעונים נושא את כולה.
ולהשיב למרכז תשומת הלב למה שצריך להיות שם: את המלחמה בעזה ובצפון; את החטופים ומשפחותיהם; את הרצון המשותף שלנו לא לחזור למקום שהיינו בו ערב המלחמה. ולהיטיב.
