בסופו של דבר, יעקב אבינו פועל כדי לרצות את עשו על לקיחת הברכות. סוגיית לקיחת הברכות מעשו היא סוגיה מאוד סבוכה – כמו שכבר הזכרנו בפרשה שלפני שבועיים.
מהפרשה שלנו אנחנו למדים, שיעקב אבינו פועל כדי לרצות את עשו. מוטל על אדם שפגע באדם אחר, אפילו אם היתה בפגיעה מידה של צדק – לרצות את הנפגע.
הגבול בין ריצוי להתרפסות הוא גבול דק, שגם אותו אנחנו צריכים ללמוד וללבן. בוודאי במקומות שבהם לא נהגנו כשורה, במקומות שבהם פגענו באחר – לא מספיק רק לתקן את המעוות ו”לפתוח דף חדש”. יש גם חובת ריצוי של הפוגע את הנפגע. גם כאשר אדם ריצה את כל עונשו – הוא צריך לבקש את המחילה מהנפגע.
בפרשה שלנו העניין מורכב יותר, כי יתכן ויעקב צדק, יתכן והוא פגע בצדק. אבל בכל זאת, אנחנו לומדים שבמקום שאדם פגע, מלבד החובה עליו לתקן את הנזק – מתחייב האדם לרצות את הנפגע.
לסרטוני ‘אתיקה בפרשה’ נוספים לחצו כאן
- להגיב על אלימות באלימות? מבט אתי לפרשת “וישלח”
סגור לתגובות.
