בפרשת “וישב” מסופר, שאחי יעקב לא יכולים לדבר עם יוסף: “ולא יכלו דברו לשלום”. איך אחים מגיעים למצב כזה, שהם לא יכולים לדבר לשלום עם אחיהם?
זהו מצב נורא. ביתו של יעקב סופג כה אחרי מכה. נראה שהעסק מתפורר. עד כדי כך שאחים מגיעים למצב כזה.
למרות המצב, רש”י מביא מדרש שמאיר בפן חיובי את פסוק הזה. לפי רש”י, אחי יוסף לא דיברו איתו לשלום, כי הם לא רצו להגיד דברי שקר. הם לא רצו לבטא דברים שהם לא התכוונו אליהם באמת. האחים לא רצו להיות “אחד בפה אחד בלב”. בחז”ל יש מאבק גדול נגד החנופה. נגד השקר שיוצר פער בין מה שאדם חושב בפנים, ומה שהוא מבטא כלפי חוץ.

בשנים האחרונות, בעקבות כל ההקלטות, הצילומים וההדלפות, נוצר מצב שהוא בצורה מסויימת חיובי – אנחנו מתחילים להתרגל לכך שאין “חדרי חדרים”. אדם לא יכול לומר באופן פומבי דבר אחד, ודבר אחר בסתר. המצב של “פיו וליבו אינם שווים” הצתמצם.

אך עדיין, אי אפשר לבחון את האדם כלפי עצמו. אי אפשר באופן מלאכותי להביא את האדם לכך שיוציא מהפה רק מה שהוא באמת חושב. רק האדם עצמו יכול להכריע בשאלה אתית זו, כלפי עצמו. חשוב להיות אמיתי, להגיד באמת את מה שאתה חושב.

אחי יוסף מלמדים אותנו פרק באתיקה בין אישית – לא להיות אדם שהוא אחד בפה ואחד בלב.

לסרטוני ‘אתיקה בפרשה’ נוספים לחצו כאן

בחזרה לדף הבית