יחסי עובד מעביד הם יחסים מורכבים מאוד. לפעמים, העובד מרשה לעצמו לבצע חטאים אתיים מאוד קשיים, ללא הצדקה. להתבטל, לקחת הביתה דברים מרכושו של המעביד, להתנהג בזלזול כלפי רכב חברה ועוד חטאים רבים.
כדאי לקרוא את מה שאומר יעקב אבינו ללבן. יעקב אבינו מתחייב שהוא לא גזל ממנו דבר במשך 20 שנה, שהוא לא רימה אותו, לא ביטל את זמנו, שמר על עבודתו בחורץ ובקיץ, ביום ובלילה. עקרונות מוסריים גדולים יותר אנו למדים מחובתו של העובד, בעיקר כאשר לבן בעצמו רימה את יעקב. יעקב עצמו כן רימה את לבן בחזרה, בנוהגו על פי העיקרון האתי “עם נבר תתבר”.
מצד אחד, אין לנו חובות אתיים כלפי מי שנוהג עימנו בעוול. מותר לעיתים לאדם לרמות מי שרימה אותו. אבל, מן הצד השני, עיקרון זה לא פותר את האדם מהאתיקה של העובד. חז”ל התירו לאדם אפילו להתפלל על ראש עץ, רק כדי לא לבטל מזמנו של המעביד.
דווקא בעולם שלנו, בעולם הסוציאליסטי יותר, עם חוקי עבודה, דיני עבודה וכד’ – צריך לעמוד על המשמר ולדבוק באתיקה של יחסי עובד מעביד. אל לנו לגנוב מזמנו או מרכושו של המעביד.
- להגיב על רמאות ברמאות? מבט אתי לפרשת “ויצא”
לסרטוני ‘אתיקה בפרשה’ נוספים לחצו כאן
סגור לתגובות.
