רגישותה המיוחדת של התורה והנבואה לגר באה לידי ביטוי במקומות רבים. זהו הנושא שהתורה מצווה עליו יותר מכל נושא אחר – "ואהבתם את הגר, כי גרים הייתם בארץ מצרים", הוא רק אחד הפסוקים המבטאים זאת יותר מכל. תשומת הלב המיוחדת למעמד הגר ניתנת בדרך כלל בחג השבועות בצורה הנאצלת ביותר: העובדה שרות הפכה להיות אמה של מלכות. מעם זר הגיעה; מעם שנוא הגיעה, שיש לנו חשבון ארוך ימים עימו "לא תדרוש שלומם וטובתם כל ימיך לעולם"; דרך משפחה שנואה הגיעה – וחז"ל הציפו את העוינות הגדולה למשפחה שנטשה את בית לחם בשנות רעב, כשהיא הייתה יכולה לסייע להם; דרך אישה שפגעה בה יד ה', הגיעה לעם ישראל. דבר המאפשר להמציא טיעון שמשמיים רואים שאין נחת רוח בבואה; עם הנערים הסתובבה בגורן וכדו'. הדמויות השונות – הנערים המכנים אותה נערה מואביה, הגואל הרואה בנישואין עימה השחתת נחלתו – מבטאים את מה שטבעי לראות בה. ואף על פי כן, רות המואביה הייתה אמה של מלכות, והיא מלמדת אותנו הרבה על הדרך בה ריבונו של עולם מנהיג את עולמו.
מקום נסתר יותר, שנפגוש השבת, נמצא בפרשת השבוע. לאחר סידור המחנות ומצוות שילוח הטמאים מחוץ למחנה, עוסקת התורה בפרשת אשם, ולאור חכמים – באשם גזל הגר: "…ואם אין לאיש גואל להשיב האשם אליו – האשם המושב לד' לכהן, מלבד איל הכיפורים אשר יכפר בו עליו". לדברי חכמינו, האדם היחיד בישראל שאין לו גואל משפחתי – הוא הגר, ובשל כך הם למדו על האשם המיוחד הזה: "ואמרו רבותינו: וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואלים, או בן או אח או שאר בשר הקרוב ממשפחת אביו למעלה עד יעק?!, אלא זה הגר שמת, ואין לו יורשים". ואם כן, גם בשבת הצמודה לחג השבועות אנו למדים על מעמדו המיוחד של הגר בעיני הקב"ה.
ואנו? אנו למדים מכך דברים הרבה. ראשון בהם הוא המבט הא-לוהי המיוחד. חכמים הדגישו פעמים אין ספור כי סולם ההערכה הא-לוהי שונה בצורה משמעותית מזה של בני אדם, "עליונים למעלה ותחתונים למטה". דרך סיפור רות המואביה אנו למדים כי ההערכות החברתיות שלנו, והשיפוט מי בפנים ומי בחוץ, לוקים בחסר, בעיקר בשל העובדה שהאדם יראה לעיניים וד' יראה ללבב. ואנו חייבים להיזהר בשיפוטיות הזו, ואמה של מלכות מלמדת אותנו ממי צמחה הגאולה, ומי החמיץ אותה מכוח הפחד להשחתת נחלתו.
שני בהם הוא היחס המיוחד שהתורה מצווה עלינו להתייחס לגר. כל אימת שאין אנו נוהגים בו – אנו עוברים על מצוות התורה, ועל החובה שלנו ללמוד מניסיוננו ההיסטורי, כי אף אנחנו היינו 'גרים' בארץ מצרים, ולהכיל את מי שכרת ברית לחיות בתוכנו. יראת השמיים והאזנה למצוות ד' מחייבת את הזהירות המיוחדת בעולמו הקשה והמורכב של הגר המתגייר, והוא זוכה להגנה מיוחדת מהקב"ה, המצווה עלינו ללכת בדרכיו.
לקריאה נוספת:
- מי דואג לגרים? מבט אתי לפרשת “נשא”
- על סולידריות אתית – מבט אתי לפרשת “עקב”
- האם מוטלת על המדינה חובת סיוע לפליטים [נייר עמדה]
