"ואין בשל בניך דומה זה לזה"

שבתון, פרשת פנחס התש"פ

תקציר

איך המורכבות של החברה האנושית וההבדלים בין בני אדם משפיעים על הנהגת הציבור? האם אנו צריכים לשפוט את רמתו הדתית של האחר?

מהם הקשיים העומדים בפני המנהיגות? תשומת הלב שלנו ניתנת בדרך כלל למטרות הכלליות והגדולות שהמנהיגות צריכה להוביל אליהן. בין אם מדובר במציאות ביטחונית, בין אם מדובר במציאות כלכלית, ובין אם מדובר בתחומים רחבים אחרים של הציבוריות, למן הבריאות ועד התחבורה, ולמן הספורט ועד למסתננים.

אולם הקושי הגדול אינו טמון בסימון המטרות הכלליות, אלא בעובדה שביסודו של דבר אנו עוסקים בבני אדם, שלכל אחד מהם עמדות משלו, וצרכים משלו, וקשיים משלו. מטבע הדברים, כל אחד מאתנו רואה את הדברים מזווית הראיה המוגבלת שלו, ומטבע הדברים הוא מטיח את תלונותיו כלפי המנהיגות.

זו אינה תקלה. זו תמצית המנהיגות. כך ביקש משה רבינו מריבונו של עולם במדרש תנחומא על פרשת השבוע: "תדע לך שהוא כן: משה מבקש מן הקדוש ברוך הוא בשעת מיתתו ואומר לפניו: רבש"ע, גלוי וידוע לפניך דעתם של כל אחד ואחד, ואין בשל בניך דומה זה לזה, כשאני מסתלק מהן בבקשה ממך אם בקשת למנות עליהם מנהיג – מנה עליהם אדם שיהא סובל לכל אחד ואחד לפי דעתו, מנין? ממה שקראו בענין שנא' יפקוד ה' א-להי הרוחות לכל בשר וגו".

כי אנו עוסקים בבני אדם. לא רק באידיאולוגיות גדולות. אנו עוסקים במציאות מורכבת. לא רק בתנועות רחבות. בד בבד עם החשיבות הגדולה של התנועה הכללית – ניצבים גם החיים הפרטיים והאנושיים. זה נכון בהנהגת מדינית, זה נכון בהנהגה חינוכית. זה נכון בכל רמה של מנהיגות.

זה נכון גם בהנהגה רבנית. העולם ההלכתי והתורני מבוסס ב"ה על רצון עמוק לתקן עולם במלכות ש-די, לשוב ביחד בתשובה מלאה לפני ריבונו של עולם, לחיות את החיים המלאים בעשיית הטוב והישר בעיני ה', ולכונן את השכנת שכינתו בעולם. אולם, גם הוא מורכב מאנשים, שיש להם רוח שונה, ואין הם דומים זה לזה. לא זו בלבד, אלא שהקשיים העומדים בפני האחד אינם אלה העומדים בפני השני, המצוקה הכלכלית או החברתית של משפחה זו אינה זהה לאחרת, והיכולת לקיים את כל הדברים במלואם שונים מאדם לאדם.

ואנו חייבים אפוא להתרגל לכך שהמכנה המשותף אינו יכול להיות ה'רמה הדתית' או ההתנהגות המסוימת שכולם נוהגים בה. המכנה המשותף צריך להיות הרצון המתמיד לתקן, להתקדם, להתקרב ולשוב, אולם כל אחד נמצא במקום אחר, ויכולת השיפוט שלנו, או קביעת המסגרת הנכונה לכולם – מוגבלים מאוד. לפום צערא אגרא, וכאמור – הצער של האחד אינו זה של השני. על כן, טוב לנו כי נפסיק לחלק ציונים על רמה דתית זו או אחרת, ונצמצם את השיפוטיות המתמדת כדי שתוכל להכיל את כל מי שמתקדם בדרכו.

לקריאה נוספת:

תגיות: פנחס

מאמרים נוספים בנושא

מאמרים

קנאות- מעורר השראה או נוגד את האתיקה? מבט אתי לפרשת "פנחס"

מאמרים

"ואין בשל בניך דומה זה לזה"

מאמרים

מתי פעולה קיצונית היא חיובית? מבט אתי לפרשת פנחס

מאמרים

קנאות הכלה והיפוך הלב

מאמרים

מקנאות להיפוך הלב- מבט אתי לפרשת "פנחס"

עוד בצהר לאתיקה

מאמרים

הרב יובל שרלו: האם מותר להרוג מחבל שבא לפגוע ביהודים?

סרטונים

הדיון בנושא חשדות רצח מחבלי נוחב'ה ע"י חיילים ב7/10 – הרב יובל שרלו, בראיון ב"כאן מורשת"

מאמרים

בדרך אל היעד

מאמרים

יום הכיפורים – עכשיו

מאמרים

הרב יובל שרלו לערוץ 7: המגבלות האתיות של תרומת איברים

מאמרים

פוליטיקה של הסכמות

סרטונים

הרב שרלו: זיכרונות מקרב סולטן יעקב

הרב יובל שרלו

מאמרים

"כמו התורה, עלינו להקדים את האנושות בשני צעדים בתחום המוסר"