התמודדות ראויה עם פגיעות מיניות בעולם הדתי

אתר קולך

תקציר

האם הנאמנות לתורה ולקב"ה מסייעת להתמודד עם תופעת הפגיעות מיניות, או דווקא מהווה מחסום לטיפול בעניין? פרשת השבוע שלנו מלמדת שהדבר מורכב.

האם הנאמנות לברית עם התורה והקב״ה מסייעת להתמודד עם הפגיעות המיניות הקשות הנעשות במחתרת? התשובה לשאלה זו מורכבת מאוד. מחד גיסא, נאמנות זו כוללת בתוכה איסור מוחלט על פגיעה באדם אחר שלא כדין, ובמיוחד באלה שאינם זוכים להגנה ראויה של החברה. התורה מלאה בחובות ההגנה על אלה שנמצאים בעמדה של חולשה, כגון הגר, היתום והאלמנה, וחלק בלתי נפרד מרשימה זו הוא כמובן הבנות והבנים הנפגעים על ידי בני עוולה. לא זו בלבד, אלא שבפגיעות אלה ישנו גם ממד של ״בין אדם למקום״, של איסורי עריות וטומאה, והם מציבים מחסום גדול יותר בפני הפוגעים. ברם, באופן פרדוקסאלי, התורה משמשת בטעות גם כמחסום בפני ההתמודדות עם הפגיעות המיניות.

שכן, כל העוסק בתחום נחשף לטיעונים שונים ומגוונים המונעים, כאמור בטעות, התמודדות ראויה עם המצב המכאיב הזה. יש הטוענים כי חילול השם הוא לחשוף את המציאות העגומה הזו בציבור, ועל כן יש להסתירו ולהחביאו. טיעון זה אינו נכון כלל וכלל, ולהפך, חילול השם הוא לטעון שהקב״ה חפץ בשמם הטוב של מאמיניו גם על חשבון אנשים נפגעים. אולם לא ניתן להכחיש את נוכחותו של מחסום זה בהתמודדות עם הפגיעה.

פעמים רבות בנות ובנים לא יתלוננו על הוריהם הפוגעים בשל אמונתם שהדבר אסור מכוח המצווה לכבד אב ואם; פעמים רבות תלמידות ותלמידים לא יתלוננו על רבותיהם הפוגעים בשל אמונתם שהדבר פוגע במצוות כבוד רב; פעמים רבות סוברת אישה שאם אירע לה מאורע מסוים, הכל משמיים, זה מגיע לה, ועליה לקבל ייסורים באהבה; החינוך המתמיד לצניעות, למידות טובות וכדו׳ מעצים את התחושה שלא ראוי לדבר בציבור על מיניות פוגעת; איסורי לשון הרע וההימנעות מהלבנת פנים יוצרת לכאורה מחסום בפני דיווח על מעשי עוול, ועוד ועוד, כך קורה שדווקא מה שהיה אמור להיות הגורם המחזק ביותר לרדיפה אחרי הישר והטוב, הופך להיות מעצור בפני האנושיות והיושרה בתיקון עולמנו.

פרשת השבוע שלנו מזכירה לנו אפוא את אחד ההיבטים שנועדו להתמודד עם תפישה שגויה זו. נאמר בה ״לא תעמוד על דם רעך״, והיא מזכירה כי מצוות כיבוד אב ואם, כבוד רב, חובת ההימנעות מחילול השם, איסורי לשון הרע וכדו׳, לא באו  למנוע את המאבק לצידו של הנפגע. איסורי לשון הרע אינם נותנים פרס לנבל, ואינם מונעים את ההתמודדות עם המעשים הנוראים המתחוללים בעולמנו. להפך, המצווה מעמידה חובה בפני כל אחד ואחת מאתנו שלא לנוח ולא לשקוט עד שהקול הבוכה של הנפגעים יקרא אלינו מן האדמה, ואנו לא נאפשר את הפעלת הכוח והניצול כלפי ילדינו. אסור לנו לעמוד על הדם בשעה שהוא נשפך, בין דם הגוף ובין דם הנשמה.

לקריאה נוספת:

מאמרים נוספים בנושא

מאמרים

שמאל דוחה, ימין מקרבת – על החיים בשכנות עם הערבים

לב בחול

מאמרים

לחשוף או להסתיר? האתיקה של עולם השידוכים

אתיקה שלטונית: מנהיגות וקבלת אחריות בהלכה

מאמרים

הגיע הזמן לחדש את הקריאה לשלום

מאמרים

מהו הגבול בין מחאה לגיטימית לפגיעה במנהיג ציבור?

מאמרים

אל תדחו חתונה בגלל קורונה

מאמרים

חוקה – מה, למה ואיך?

מאמרים

אל נא נשכח כי בני אדם אנחנו

עוד בצהר לאתיקה

מאמרים

המאבק ומחירו

כרטיסיות תפילה עם שמות החטופים

מאמרים

פתרון פשוט: כך תאמרו את שמותיהם של 239 החטופים בתפילה

תא כלא מבעד לסורגים

מאמרים

היהדות בעד או נגד שחרור החטופים? לא בטוח שליהדות יש בכלל תשובה

סרטונים

"אין חובה מוסרית כלפי מי שאיבד צלם אנוש": בזמן הזה עם ליאת רגב – ראיון עם הרב יובל שרלו

מאמרים

שימוש בזרעו של נפטר לאחר מותו

זוג בפגישה על ספספל מול השקיעה בים

מאמרים

להמשיך להיפגש?

חתן וכלה עם זר

מאמרים

בצניעות ועדינות: נישואים בזמן מלחמה פוגעים במטרת הטרור