התחשבות בגישות תרבותיות ודתיות של קבוצות מיעוט בקביעת עקרונות אתיקה של המדינה

ישראל היא מדינה המאופיינת במגוון רחב מאד של תרבויות ודעות הנבדלות זו מזו ואף עומדות בסתירה אחת לשנייה בנושאים ומקרים רבים. רב תרבותיות זו מובילה לאתגר משמעותי בקביעת עקרונות אתיקה מדיניים, החל בדעות שונות הקיימות בנושאים מרכזיים, וכלה בהחלטות ספציפיות השונות מתרבות לתרבות וממגזר למגזר. את האתגר נמחיש באמצעות שתי דוגמאות:

א. הגדרת מוות רפואי ואפשרות לתרומת אברים

קיימות בישראל קבוצות מיעוט דתיות שאינן מכירות במוות המוחי כמוות. פועל יוצא מכך הוא שמשפחות בקבוצות המיעוט הללו מסרבים לתרום את איבריהם של קרובי משפחה אשר מתו מוות מוחי. בכנסת התקבל חוק המגדיר במדויק מהו מוות מוחי, אך המתחשב בעמדת המיעוט ומאפשר לבני המשפחה להכריע שרק מוות לבבי-נשימתי הוא מוות מבחינתם (חוק מוות מוחי-נשימתי, התשס"ח-2008):

״מועד המוות של אדם הוא מועד קביעת מוות מוחי-נשימתי לפי הוראות חוק זה או מועד קביעת מוות לבבי-נשימתי… התנאים להגדרת אדם מת במוות מוחי:

• קביעת מוות מוחי-נשימתי תיעשה לפי הוראות שיקבע המנהל, ובלבד שיכללו תנאים אלה:
  1. הסיבה הרפואית להפסקת התפקוד המוחי ידועה וברורה;
  2. קיימת הוכחה קלינית להפסקה מוחלטת של נשימה עצמונית;
  3. קיימת הוכחה קלינית להפסקה מלאה ובלתי הפיכה של תפקוד המוח כולו, לרבות תפקיד גזע המוח;
  4. הוכח, לאחר בדיקה מכשירנית, כי יש הפסקה מלאה ובלתי הפיכה של תפקוד המוח, לרבות תפקוד גזע המוח;
  5. נשללו מצבים רפואיים העלולים לגרום לטעות בתוצאות הבדיקות כאמור בפסקאות (1) עד (4).״

התייחסות לעמדת המיעוט:

״8 (ד)     על אף האמור בחוק זה, נקבע מוות מוחי-נשימתי וקביעה זו מנוגדת לדתו או להשקפת עולמו של המטופל לפי מידע שהתקבל מבני משפחתו, לא ינותק המטופל ממכשיר ההנשמה ולא יופסק הטיפול התומך ישירות בטיפול הנשימתי בו, עד להפסקת פעולת הלב.״

לחקיקה מסוג זה, המתחשבת בעמדת המיעוט, ישנם שני יתרונות:

1. עקרון האוטונומיה של החולה: לא מכריחים משפחה להכיר בתהליך רפואי שמוגדר לפי אמונתה כהפסקת טיפול באדם מת, ואינה מאפשרת תרומת אברים, כיוון שקציר האברים מוגדר על ידיה כרצח.
2. שמירה על כבוד האדם על פי עקרונות המיעוט.

אולם עמדה זו גובה גם כמה מחירים:

1. על פי הרפואה האדם מוגדר כמת. אף על פי כן, רופאים נדרשים להשקיע מאמצים והמדינה נדרשת להשקיע משאבים בטיפול באדם זה.
2. עמדה זו מעודדת אנשים לאמץ את הנורמה ה"יותר דתית" בכדי לשמר את האוטונומיה הדתית.
3. עמדה זו יוצרת בעיה אתית בתחום קבלת אברים- אדם זכאי לקבל איברים בתרומה, אך יכול להימנע מלתרום איברים בעצמו. דוגמא לבעיה זו ניתן לראות בכתבה מאתר mako, חדשות ערוץ 2.

ב. בחירת מין העובר מסיבות שאינן רפואיות

בישראל אין חקיקה ישירה בנושא, אולם ישנו חוזר מנכ"ל משרד הבריאות, אשר מסדיר את השימוש ב-PGD (אבחון גנטי טרום השרשתי) לשם ברירת מין העובר למטרות שאינן רפואיות:

״ככלל, ברירת מין היילוד למטרה שאינה מטרה רפואית היא אסורה. מטרה רפואית היא מניעת מומים מולדים חמורים ביילוד, התלויים במין היילוד. במקרים יוצאי דופן, חריגים, נדירים ומיוחדים (שמפורטים בתנאים בהמשך) ולאחר קבלת אישור מראש ובכתב מהוועדה הארצית לברירת מין היילוד, תתאפשר ברירת מין היילוד.״

מניתוח הבקשות שהוגשו לברירת מין היילוד מסיבות שאינן רפואיות עולה שמתוך 276 בקשות של יהודים, 63% ביקשו עובר זכר; מתוך 135 בקשות של ערבים, 100% ביקשו עובר זכר. (נתונים מתוך: נתונים מתוך מגזרי מיעוט: סיכום עבודת הוועדה הארצית לברירת מין היילוד באבחון גנטי טרום השרשתי, ממצאים ראשוניים נירית פסח (MSW), 30.1.2012)

אילו אפשרויות עומדות בפנינו?

• אתיקה קשה – הכרעה שוויונית מחייבת, שצריכה להיות רגישה לשיטות השונות, אך לא מתפשרת מרגע שקיימת הכרעה, ולא משאירה לאף אדם להחליט בעניין כפי ראות עיניו.
• הכלה והכרה בכל התפיסות השונות, באופן המאפשר לכל אדם להחליט בעצמו מה נכון עבורו.
• הפרדה לכמה מערכות שונות, המאפשרות לאדם להכריע לאיזו מערכת הוא שייך, על יתרונותיה וחסרונותיה.
• אתיקה רכה- בה ישנה הבחנה של כל מקרה לגופו, ובכל מקרה קו ההכרעה בין השיקולים עובר במקום אחר. גישה זו מובילה לתמונה לא-קוהרנטית של הכרעה במכלול המקרים.