“אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ד’ אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ” (דברים ל, ד)

אם אכן הרבנות הראשית לישראל אישררה מחדש את קבלת פסקו של הרב עובדיה יוסף זצ”ל – זוהי בשורה גדולה. זכות גדולה היא לה על דרך זו. 
זוהי התגברות על גזענות מאוסה ובזויה.
זהו תהליך תיקון של התייחסות לאדם בשל צבע עורו.
זוהי קבלת עמדה הלכתית אמיצה מאוד. 
זוהי הכרה כי דווקא עולם התורה מחויב להוביל את היחס הראוי ליהודים שנפרדו ממרכז היהודי לפני אלפי שנים ועתה שבים אליו בחזרה.
זוהי העמדת ‘שרותי הדת’ במקום הראוי להם. 
וזוהי תרומה אדירה לחברה הישראלית, שמקבלת שוב דחיפה משמעותית ביותר, לבער מתוכה את גילויי הגזענות, להכיר בחשיבות התהליך המורכב של השתלבות השבים מאתיופיה ועדינותו, ולפתוח את השערים כולם – שערי המציאות ושערי הלב – כדי שנהיה “גוי אחד בארץ”. 
התורה ונביאי ישראל ביטאו לרוב את חזון קיבוץ הגלויות כצעד הראשון והמשמעותי של כינוסנו מחדש בארץ ישראל, ופתיחת שערי גאולה אפשרית. זכות גדולה היא לנו לחיות בהופעת החזון הזה, ולהמשיך להתפלל ולצפות ל”ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים”.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.