השתלת רחם זה לא הלכתי ולא מוסרי

המאמר פורסם ב-Ynet , 10.7.19

תקציר

"שני עקרונות מופרים בפרוצדורה זו: העיקרון ההלכתי המחייב התייחסות לממדי פיקוח נפש, והעיקרון הרפואי האתי הקובע כי היסוד הראשון הוא לא לגרום נזק": הרב יובל שרלו, על ההמלצה להתיר השתלת רחם.

זוגות שאין להם ילדים נמצאים במצוקה איומה. כבר התורה מצטטת את זעקת רחל אמנו, "הבה לי בנים – ואם אין מתה אנוכי", כדי להציף את הכאב הגדול. זהו אחד הכוחות העמוקים ביותר בעולמו הפנימי של האדם, ומתוך כך גם הוא חלק משיח הצרכים הבסיסיים.

צריך לעשות אפוא הרבה מאוד כדי לאפשר לזוגות להיות הורים. ואכן, מדינת ישראל מובילה בעולם בתחום זה, בין במישור הרפואי והמדעי, ובין בהכרעות הכלכליות, כגון מימון מלא של טיפולי IFV עד ללידת שני ילדים. גם ההלכה תומכת מאוד באפשרויות רחבות כדי לאפשר לזוגות לממש את חלומם.

אולם כמו לכל עיקרון יש לכך גם גבולות. אין תחום אחד בעולם שמשוחרר מלהציב את הנימוקים הבולמים את ההליכה "עד הסוף". נימוקים אלה אינם רק רפואיים, אלא ובעיקר נימוקים ערכיים. לאמור: תפקיד הרפואה בדילמות הללו הוא להציב את מה שהיא מסוגלת לעשות – את הנתונים, את האפשרויות, את המשמעויות הרפואיות, את רמת הסיכון ואת המחירים האחרים. אולם ההכרעה האם לממש את כל האפשרויות נמצאת בתחום הערכים. גם סוגיית תרומת רחם מחיים היא סוגיה אתית, אנושית, משפטית והלכתית.

השבוע פורסם לראשונה כי ועדת מומחים ממלכתית תוכל להתיר לנשים לעבור הליך רפואי מורכב של השתלות רחם כאן בארץ. האם נכון מבחינה אתית ומבחינה הלכתית להיכנס לעולם תרומת הרחם? גם ההלכה וגם האתיקה הכללית צריכות לענות בשלילה. שכן מול הרצון האנושי כל כך, עומדים שיקולים כבדי משקל.

בראש ובראשונה, מדובר בפעולה רפואית מסוכנת מאוד (גם בשל כלי הדם הרבים הקשורים בכך) הן לתורמת הרחם והן למקבלת. לפיכך, שני עקרונות מופרים בפרוצדורה זו: העיקרון ההלכתי המחייב התייחסות לממדי פיקוח נפש, והעיקרון הרפואי האתי הקובע כי היסוד הראשון של האתיקה הרפואית הוא לא לגרום נזק.

לא זו בלבד, אלא שקיימת החובה לשקול את המשמעויות המערכתיות של ניתוח זה, וגם זה לאור שיקולים אתיים. מדובר בפעולה ארוכה מאוד, התובעת משאבים יקרים על חשבון ניצולם לצרכים חיוניים לא פחות. אישורה גורם לכך שעניינים רפואיים חיוניים להצלת חיים של רבים אחרים יידחו מפניה. מבחינה אתית, הדבר אינו הוגן, ומבחינה הלכתית – הוא לא בגדר המימוש של האחריות הגדולה שיש למערכת לדאוג לבריאות הציבורית הכוללת.

אישור השימוש בטכנולוגיה זו הוא, אפוא, הכרעה ערכית שגויה גם במישור האתי וגם במישור ההלכתי – על אף הפיתוי הגדול להיטיב עם הנזקקים לו, ועל אף השאיפות ההתפתחותיות של הרופאים. הדבר איננו פוטר את המערכת כולה למצוא עוד ועוד דרכים כדי להיטיב עם זוגות המבקשים להביא ילדים לעולם.

לקריאה נוספת:

מאמרים נוספים בנושא

מאמרים

מה אומרת ההלכה על ניתוחי מתים?

מאמרים

כבוד המת מול חקר האמת: הסיבות להתנגדות לנתיחת גופות

מאמרים

נגישות ורגישות: פצועי המלחמה מביאים הזדמנות למהפכה

שפת הים

מאמרים

המפתח להבנת נפגעי הנפש וכינונה של החברה מצוי בערבות הדדית

ספסל ריק מתחת לעץ בשדה

מאמרים

פגועי הנפש והתורה

מאמרים

ביולוגיה רוחנית של חיים

מאמרים

הדלפות, עיתונאים וההלכה היהודית

מאמרים

יום האלצהיימר הבינלאומי: ראיון של הרב שרלו אצל שלומי גולדברג ב"כאן מורשת"

עוד בצהר לאתיקה

איסוף קרשים לל"ג בעומר הפך לגזל – איך אני מתקן?

כיבוד הורים זו מצווה שהילדים שכחו? כשההורים נותנים מעצמם אבל לא מקבלים בחזרה

הררי פלסטיק ושאריות בשר: האם ל"ג בעומר הפך מחג של אש לחג של חילול השם סביבתי?

איך לסרב לילדים למדורה בל"ג בעומר? הדילמה ההלכתית שבין שמחת הילדים לשמירה על הסביבה

מצפירה לזיקוקים ב-5 דקות: האם אנו פוגעים בכבוד הנופלים כשאנחנו עוברים לחגוג את יום העצמאות?

מנגל בזמן שטילים נופלים? הדילמה המוסרית של יום העצמאות השנה

הלל ביום העצמאות: מצווה או כפייה קהילתית?

תפילה לשלום החיילים האמריקאים?