“תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה’ יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ” (תהלים ק”ב: א)

הלב נשבר כשאנו פוגשים אנשים במצוקה שנוצלו בצורה מחפירה.
בהבטחות שווא בשם שמיים;
בלקיחת כספים תמורת בועות פורחות באוויר;
בניצול מיני,
ובעוד דרכים רבות בהם פועלים אנשים רעים מאוד. 
בד בבד, צריך להיזהר מפתרונות קסם לבעיה זו.
שכן התערבות שלטונית בתכנים עלולה להיות חרב פיפיות. היא עלולה להתערב ביחסי חסיד ואדמור״ו; רב ותלמיד; אפילו הורים וילדים. 
אמנם, אנו מוצאים בהלכה התערבות גם כאשר מדובר בהחלטות של שני בני אדם בוגרים, כגון באיסור ריבית וחובת השבתה, ביטול עיסקאות כאשר מתרחשת אונאה וכדו׳. הנבואה מוחה כלפי ניצול מיני על ידי בעלי סמכות, כגון בני עלי. 
לכן, לא ניתן לקבוע שכל דבר שנעשה על ידי בני אדם בוגרים – הוא מחוץ להכרעת החברה.
ויש מצבי קצה שחובה להתערב. אבל צריך להיזהר מלהסתמך על הכוח השלטוני.
עיקר המשימה מוטלת עלינו.
ללמד את עצמנו ואת הסובב אותנו שאין פטנטים; שריבונו של עולם אינו עובד אצל איש;
שיש סימנים מובהקים לניצול:
התנהגות כחצר ביזנטית;
דרישות תשלום;
הסתרה והתנגדות לשקיפות;
ועוד ועוד. 
ליצירת קשר בין רב ותלמיד שיש בו אמון עצום, והדרכה תורנית, ו”גדול שימושה”, ביחד עם עין פקוחה, והכרה שאם דבר נראה לא בסדר – הוא בדרך כלל לא בסדר.
ועיקר העיקרים: כי אף שיש משמעות לברכתו של אדם, אפילו הדיוט, קל וחומר צדיק גדול, עיקר העמידה מול הקב״ה מוטלת על הנזקק עצמו. לא על ידי מתווכים.

לקריאה נוספת:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.