מצוות מחיית עמלק שנקרא בשבת זכור, מעוררת את שאלת יחס עם ישראל לגויים, וכיצד משתנה היחס הזה בין מי שחיים עמנו בשלום, לבין האויבים שחפצים בהשמדתנו. מכון ידעיה והאתר לדעת להאמין משתף בסרטון של הרב יובל שרלו, על היחס לתושבים שאינם יהודים במדינת ישראל.
מעמד התושבים שאינם יהודים במדינת ישראל, הוא נושא מאד סבוך, בגלל שמתערבבים בו שני נושאים שאינם קשורים בהכרח אחד לשני. הנושא האחד הוא מה החלום שלנו מלכתחילה, החזון שלנו, האם יש מקום למיעוטים בתוך עם ישראל, איך היינו רוצים שנתנהל: האם כמדינה העומדת רק בפני עצמה, או כמדינה שיש בה מקום לאחרים. הנושא השני הוא, שכיום הגויים היושבים במדינת ישראל, חלקם אויבים שלנו. ואז השאלה אחרת לגמרי. היחס אל מי שבא לערער על מהות קיומנו ועל עצם הווייתנו, לא נובע מהעובדה שהם יושבים בתוך מדינת ישראל, כי גם אם הם היו יושבים מחוץ למדינת ישראל היחס היה צריך להיות כפי שמתייחסים לאויבים.
וכמובן, הנקודה השלישית שאוספת את הכל זו הפרקטיקה: בסופו של דבר אנחנו פה, ואנחנו תקועים פה לשבת ביחד, וגם לזה יש משמעות מאד עמוקה מבחינה הלכתית כפי שאמר הרב הרצוג, הרב הראשי הראשון של מדינת ישראל: כיוון שמדינת ישראל הוקמה בהסכמת האומות, על בסיס היחס השוויוני אל גויי הארץ, אל המיעוטים, אז היא לא יכולה להפר אותו. במישור הפרקטי, אזרחי מדינת ישראל הלא-יהודים ראויים לשוויון זכויות מלא, בכל המובנים של שוויון זכויות אישי ופרטי. לא זו בלבד, אלא יש גם זכויות חברתיות, של שמירה על תרבות, שמירה על דת, שמירה על דברים שהם חלק בלתי נפרד מן העולם הזה. אולם יחד עם זאת, כאשר מדובר על זכויות לאומיות – זה מנוגד לתפיסת עולמנו. הזכות הלאומית היא של עם ישראל על ארץ ישראל, ולכן אנחנו נאבקים על כך ולא מוכנים להכיר בכך שבארץ הזאת יהיו לאומים אחרים. זו המדינה היחידה בעולם של מדינת היהודים. זה במובן הפרקטי.
מצד שני, יש לנו גם דרישות. אמנם מקובל בעולם הדמוקרטי שבדרך כלל לא מתנים אחד בשני, אבל יש מצב א-נורמלי: של מלחמה נגדנו – וציפייה לשוויון; של מאבק טרוריסטי – ועיסוק בזכויות. אחת הבשורות של היהדות היא, שיש קשר בין חובות וזכויות. ניתן להדגים זאת במצוות השבת אבדה. “עזוב תעזוב – עמו”. כלומר, כל עוד הוא עובד יחד עמך – אתה מחויב לעזור לו, אך כשהוא לא שותף עמך הוא מאבד את זכותו לקבל את עזרתך. לכן, כאשר מישהו הוא אויב שלך, שאלת הזכויות והחובות היא אחרת.
לגבי החזון היהודי הכלל עולמי, גם בתקופת התנ”ך וגם בהלכה יש מושג כזה שנקרא גר תושב, כלומר אלה מיעוטים שגרים בארץ שהם לא אויב, שהם קיבלו על עצמם את קווי המרחב, את גבולות הגזרה המאד מאד בסיסיים של היסודות הרוחניים והמוסריים של ישיבה בארץ, וחייבים להתנהג אליהם בצורה מוסרית וערכית והם בעלי זכויות. כך שבסופו של דבר גם בחלום הרחוק, האידיאי, שמתעלה מתוך המציאות, אנחנו לא לבד אלא יושבים פה עמנו עוד מיעוטים, עוד עמים שנמצאים פה, ואנחנו מתנהלים איתם באמת בצדק, ביושר ובהכרה בזכויות.
אולי יעניין אותך גם:
כתיבת תגובה