ריבוי מקרי האלימות של הורים כלפי ילדיהם בתקופה האחרונה מכמיר לב ומעורר דאגה כנה. הצו היהודי לכבד את ההורים בכל מצב הופך קשה ליישום בסביבת מצוקה.
אל הרב שרלו הגיעה פנייה מאישה חילונית, שאמה ואחיה סובלים מנחת זרועו הקשה של אביהם והיא חסרת אונים: "הוריי נשואים כ-25 שנה ועד לא מזמן כמעט התגרשו. אבי הוא אדם קשה מאוד. עד לפני כמה חודשים, הוא היה אדם אלים מילולית כלפי אימי וגם כלפינו. בילדות גם סבלנו מאלימות פיזית ומהשפלות תמידיות.
היום הוא משתדל לא לקלל ולעשות מה שאמי אומרת, אבל עדיין עצבני מתנהג כלפינו בנוקשות ומדי פעם נפלטות לו כמה מילים בוטות. אמא היא אישה מקסימה, תומכת ורוצה רק בטובתנו למרות שלא תמיד הולך לה בגללו. אני אישה נשואה יש לי את הפינה שלי, אינני מסוגלת לבוא אליהם. ורק בגלל הרצון שלי ושל ילדיי לראות את אמא ( וסבתא…) ולהיפך אני בכל זאת מגיעה וסובלת ממנו כל פעם מחדש.
הוא רודה בנו. משליט אימה סדר ומשמעת בבית, בצורה בוטה ומזלזלת ולא יכול לסבול אנשים בביתו. כשאני שם אני הופכת לאדם עצבני ומתוח והכל מקרין כלפי בעלי והילדים. אבי חושב שאני בתור הבת שלו חייבת לעשות הכל בבית ושוכח שיש לי גם חיים אחרים.
אינני יודעת מה לעשות. אמי חסרת אונים מולו ואין מה לדבר איתו. אינני רוצה לבוא אליהם, וכבר אמרתי להם את זה כמה פעמים ולא עמדתי בזה. האם זה בסדר? מאוד חשוב לי לרצות אותם ולעשות להם טוב. אינני גורמת לה צער בזה שאפסיק לבוא לביקורים ? ואולי אני צריכה להתעלם מאבי ולכבד את רצונותיה של אמי?"
"שלך קודם לכל אדם"
ומשיב לה הרב יובל שרלו: " כואב יחד אתך לקרוא את הדברים שכתבת. לצערנו, זו מציאות שכיחה מאוד, וכלל אינה פשוטה. בכלל, כשעוסקים בענייני משפחה צריך לנווט בזהירות ובעדינות כדי שלא לפגוע באחרים מחד גיסא, וכדי שלא לאבד את עצמך מאידך גיסא.
אחת היסודות ההלכתיים הראשוניים הוא "שלך קודם לשל כל אדם". זה נשמע מאוד אגואיסטי, אולם בעומק זו הדרך המהותית ביותר להפוך את האדם דווקא לפתוח לאחרים ולגומל חסדים. קודם כל יש להעניק לו את זהותו שלו ואת עצמיותו שלו.
לפיכך, אין את חייבת לעבור תהליך של השפלה וייסורים, גם כאשר מדובר בכיבוד אב ואם, ואם המצב שלך אינו מאפשר את קיום העיקרון הכל כך חשוב – אין את חייבת בו, ואת רשאית להיות בביתך.
ברם, בשלהעובדה שאמך סובלת שלא כדין, רצונך שלך להיות קשורה בה ורצונם של ילדייך – צריך לנסות ולמצוא את הדרך לעשות זאת.
ניתן לעשות זאת בצורות שונות: למן שיחה מקדימה עם אביך והתניה על כללי הביקור שלך, ועד הליכה לכיוון ההפוך והזמנת אמך יותר ויותר להיות אתך ובביתך שלך, כשאת אינך חשופה למה שאת צריכה לעבור בבית הורייך.
למעלה מכך, אם את חשה שמידי פעם את מסוגלת לעבור את החוויה הקשה ולו לעשות זאת למען אמך – זה יהיה נכון לעשות. פעמים רבות, דווקא בשל העובדה שיש לך חוט שידרה ותמיכה בעיקרון ש"שלך קודם לשל כל אדם", את תקבלי כוח לעמוד על שלך, ועל מה שהוא עצמיותך ורצונך ואופייך. בדרך העדינה הזו תלכי, ואני חושב שזה יהיה הדבר הנכון ביותר לעשותו."
לקריאה נוספת: