הרב יובל שרלו על סערת פרס ישראל: רק כך לא ניתן לטרור לנצח

ראוי להעניק את פרסי ישראל השנה, כבכל שנה, ובמקביל להוסיף קטגוריות מיוחדות בעת מלחמה. כך מעצימים את החוסן הלאומי.

– בדרך זו אנו לא מניחים לטרור להשיג את מטרתו, ולחתור תחת קיומנו;
– בדרך זו אנו מעצימים את חשיבותה של מדינת ישראל, מהמסד הבטחוני, ועד קומות גבוהות יותר;
– בדרך זו אנו מעצימים את תודעת הצלחתה של מדינת ישראל ותרומתה לעולם בדרכים מגוונות;
– בדרך זו אנו מביאים לידי ביטוי את השאיפה לגדלות, למצוינות, למימוש האפשרויות הטמונות בנו.
לאחר כל ההבדלות הראויות, זהו המשך של העובדה שנחגוג את פורים גם השנה; שנציין את "והקב"ה מצילנו מידם" גם השנה; וכן על זה הדרך.
וכך, משורות הלוחמים אל פסגות הידע והעשייה נקומם מחדש את עצמנו.

ביטול ההענקה הוא מימוש של דברי אליפז לאיוב, בפרשנות רד"ק:

וכאשר עתה תבוא אליך מה מהרעות נעשית נלאה ועיף להחזיק עצמך, וכאשר נגעה אליך הרעה נעשית מבוהל ומבלי דעת מיושבת לדבר דברי רוח?!

דעתנו לוחמת.
דעתנו עם החטופים.
דעתנו עם האבלים והפצועים.
ודעתנו מיושבת.