לאן צריכה תשומת הלב להינתן מתוך המבט על אסון מירון? מה מצווה אותנו התורה לעשות כאשר אירע אירוע כה נורא, שהמלחמה בה אנו נמצאים אינה מטשטשת את שהתרחש? לעבור עכשיו, לא כשיהיה מאוחר מדי, על כל האירועים ההמוניים במדינת ישראל.
בין אם זה הושענא רבה, לילה אחרון של סליחות, שבועות – בשערי הר הבית; בין, להבדיל, באירועי בידור וספורט המוניים; בין בריקודגלים; בכל מקום ובכל הקשר. לבדוק האם המתקנים מתאימים לקיבולת? האם ישנה היערכות להתרחשות שתביא להיסטריה המונית, מי יפתח את השערים? מי ינחה את נהר האדם? כיצד יפונו משם הנפגעים? האם יש נוהל מסודר לתכנון, לבקרה, לשליטה על האירוע?
וכל זה – כמובן – בדרך שתאפשר את האירועים עצמם ולא תחנוק אותם בעודף סייגים ומחסומים.
לעולם צריך המקרה הבא לעמוד לנגד עינינו, הרבה הרבה לפני שאלת חובת נטילת האחריות האישית או בריחה ממנה על אירועי העבר. ודברי הרמב"ם צריכים להיות לנגד עינינו:
"וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהישמר ממנו, ולהיזהר בדבר יפה יפה, שנאמר 'השמר לך ושמור נפשך', ואם לא הסיר, והניח המכשולות המביאין לידי סכנה, ביטל מצות עשה ועבר על לא תשים דמים.
