בבית החולים איכילוב התקיים אתמול (רביעי) כנס מיוחד בו משתתפים מומחי השתלות מכל רחבי הארץ לדיון על טכנולוגיה חדשה להשתלת איברים ללא מוות מוחי נשימתי.
על משמעות הטכנולוגיה וההיבטים השונים של המהלך שוחחנו עם הרב יובל שרלו, ממשתתפי הכנס.
"גם בימים הקשים של המלחמה אנחנו ממשיכים ומעצימים את הרצון להציל נפשות בישראל", פותח הרב שרלו שנאם את נאום הפתיחה בכנס ועסק בשאלות הרפואיות האתיות וההלכתיות הכרוכות בטכנולוגיה המדוברת.
הרב שרלו מציין כי השתלות האיברים המוכרת לנו הן לקיחת איברים מאדם מת מבחינה מוחית נשימתית אבל הוא מחובר למכונת לב ריאות שתמשיך להזרים דם באיברים עד שייקחו אותם להשתלה. "בעבר לא ניתן היה לקחת איברים מאדם שמת מדום לב כי ברגע שהוא מת הופסקה זרימת הדם והוא לא מחובר לשום מכונת לב ראות. כיום יש טכנולוגיה חדשה בשם DCDוהיא מאפשרת מזה כמה שנים לקחת איברים להשתלה בתנאים מסוימים מאדם שהיה לו דום לב, עבר החייאה שנכשלה ויש חלון זמן שבו ניתן לקחת את האיברים להשתלה".
המשמעות היא שמדובר באדם שלא נקבע לו מוות מוחי נשימתי אלא שנפטר אחרי עשרים דקות של טיפול פרמדיק שקבע את מותו. מנגד "אין כאן חיבור למכונת לב ראות ולכן הדם לא מוזרם באיברים האלה. לפיכך יש לנו חלון זמן קטן לפעולה הרפואית וגם לקבל את אישור המשפחה לבצע את הדבר. בנשוא הזה אנחנו דנים בהיבט האתי הלכתי", אומר הרב שרלו ואנחנו מבקשים להרחיב מעט על הדרך בה פועלת הטכנולוגיה המדוברת:
"מבצעים החייאה, ברגע שהיא נכשלה יש לנו חלון זמן להחדרה של עירור לכליות כדי לשמר את האפשרות לבצע את הדברים או לחבר אותו כאדם מת לאקמו כדי לייצר הזרמה של דם לאיברים ובכך ליצור חלון זמן של כשעתיים בעיקר לקחת את הכליות ולהציל בכך נפשות. עד כה נתרמו בישראל מאש 2015-16 56 כליות ומתוכן 55 כליות ממשיכות לתפקד יותר משנה, כלומר שניצלו חייהם של 55 אנשים".
על הסוגיות האתיות רפואיות הכרוכות בטכנולוגיה הזו אומר הרב שרלו כי "לכאורה זה הרבה יותר טוב מבחינה הלכתית, כיוון שהמתנגדים למוות מוחי נשימתי וטוענים שצריכה להיות הגדרת מוות כמו שחז"ל קבעו באים על מבוקשם כי כאן אין פעולות לב נשימה וריאות ותרומה שכזו הייתה מתקבלת גם בתקופת הגמרא והמשנה", ואולם למרות שיש בכך מענה גם למי שאינו מסתמך על דעת הרבנים הראשיים שפירא ואליהו זצ"ל להתיר תרומת איברים ממת נשימתי מוחי, עדיין ישנן מספר בעיות שיש לעסוק בהן ולתת להן מענה:
"הבעיה הראשונה היא איך אני מבטיח את העובדה שלא תהיה שום פגיעה בהחייאה, כלומר שלא חלילה יתרשלו העוסקים בהחייאה כי הם יודעים שאם יכריזו על המוות ניתן יהיה להשתמש באיברים להצלת אדם אחר. לכן יש על כך הרבה תקנות של צוותים שונים ללא מגע ביניהם במערכת קנאית וסבוכה שמפרידה ביניהם. בעיה נוספת היא שאין לנו טווח זמן לבקש את ההסכמה. יש כאן שלוש קטגוריות. קטגוריה אחת היא שהמשפחה באמבולנס וכאן אפשר לדבר עם המשפחה כדי לקבל החלטה מהירה, וצריך לזכור שטווח הזמן קצר מאוד, שלא כמו במוות נשימתי מוחי שמאפשר מספר ימים לשיח עם המשפחה. כאן המשפחה צריכה לקבל החלטה מהר ובלחץ. הקטגוריה השנייה היא שאין קשר עם משפחה אבל הנפטר חתום על כרטיס אדי, האם ניתן להסתמך על חתימה שנגעה למוות מוחי נשימתי כי אין הבדל עקרוני בין הדברים, והקטגוריה הנוספת היא כשאין קשר עם המשפחה ואין כרטיס אדי ואז אנחנו נאלצים שלא להשתמש בטכנולוגיה הזו כדי להציל חיים למרות שיש מנגנון חוקתי והלכתי לעשות זאת. לא יהיה חכם לעשות זאת כי זה יפגע בכל מערך ההשתלות ובאמון שיש לעולם הרפואי".
בעיה אתית נוספת נוגעת לגבולות, כהגדרת הרב שרלו שמסביר: "האם מותר ליידע את מתאמת ההשתלות שיכול להיות שתהיה אפשרות כזו". בנוסף עולה השאלה של לקיחת דם תוך כדי פעולת ההחייאה, רגעים שבהם יותר קל לקחת דם מאשר אחרי מותו של האדם, האם מותר לקחת ממי שחתום על כרטיס אד"י דם שלא ייעשה בו שום שימוש כל עוד לא נקבע המוות, אבל כשיקבע המוות ניתן יהיה להציל נפשות".
בסוגיה זו, אומר הרב שרלו, חובה להקפיד מאוד על הכללים על מנת שלא יקרה חלילה מצב בו יתבצע מעשה לא נכון, וכן על מנת לשמר את האמון של הציבור במערכת הרפואה והשתלות. "כל מערך ההשתלות בנוי על אמון ואם חלילה תהיה סטייה מאמון זה יביא לאסון גדול למערך ההשתלות".
בדבריו מביע הרב שרלו אמונה שהטכנולוגיה המדוברת תרחיב את מעגל תורמי האיברים בציבור שומרי המצוות מאחר וגם רבנים שעד כה לא הסתמכו על הפסיקות המתירות תרומה במצב של מוות מוחי, יראו במציאות החדשה כזו התואמת גם את הגדרים המחמירים ביותר. על כך שאלנו אם לא נגיע למצב בו חתומים על כרטיס אד"י יגדירו את תרומתם ככזו שתהיה רק במצב בו מדובר במוות מוחלט על פי טכנולוגיית ה-DCD ויעדיפו שלא להסתמך על ההיתר שנקבע על ידי הרבנים אליהו ושפירא זצ"ל. בכך, שאלנו את הרב שרלו, עלול להצטמצם מעגל התורמים במצב של מוות מוחי.
הרב שרלו משיב ומעריך כי התוצאה תהיה הפוכה, אך שאלה זו תלויה במה שהוא מגדיר כפסיכולוגיית המונים.
"בד בבד עם החשיבות הגולה מאוד לעודד תרומת איברים גם במוות מוחי נשימתי וגם במוות לבבי, לפי ההלכה האתיקה וכל הכללים זה יעזור לנו לבלום מגמות שקיימות בעולם, המנוגדות לחלוטין להלכה, לקחת איברים לפני קביעת מוות סופית. דקות או שניות לפני המוות הטכנולוגיה קלה והפיתוי האנושי גדול יותר, אבל אנחנו חייבים לעמוד בתוקף כדי שלא לאפשר זאת. לכן צריך למתוח קו ברור בין המותר שאותו נעודד לבין האסור שאותו נאסור לחלוטין. זו הדרך המותאמת גם לאתיקה וגם לחוק הישראלי", מדגיש הרב ומוסיף כי עלינו לזכור "שתורמי האיברים עושים אולי את המצווה הגדולה ביותר שניתן לעשות במעבר בין חיים למוות. המשנה נותנת משקל עצום למציל נפש אחת מישראל. זו זכות עצומה לתרום איברים ולהעניק חיים, אחרי קביעת מוות מוחלטת, וזו צריכה להיות ההתייחסות, והמערכת צריכה לשמר את האמון המוחלט של הציבור ואת השקיפות המוחלטת ואת הגבול בין המותר והאסור".
