לקראת כנס כיפה בנושא "האומץ לדבר על זה: פגיעות מיניות במגזר הדתי לאומי", שוחחנו עם הרב יובל שרלו – ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר – על היחס הנכון שבין האיסורים על רכילות ולשון הרע לבין חשיפתם ופרסומם של מקרי הטרדה ופגיעה מינית. הרב נותן כמה כללים חשובים בעניין ומדגיש את חשיבותו: "צריך תמיד לזכור שמדובר בדיני נפשות ממש, כלפי כל המעורבים, ולכן להיות זהיר מאוד מאוד".
"באותו פסוק עצמו שבו נאמר 'לא תלך רכיל בעמך' נאמר 'לא תעמוד על דם רעך'"
מה האיזון הנכון בין רכילות ולשון הרע לבין הפצת המקרה?
"ייחודה של תורת ישראל בא לידי ביטוי גם בהגדרת לשון הרע. בעוד שבעולם המערבי מקובל, וגם בחוק הישראלי, שאם הדברים הם אמת – הם לא לשון הרע, ההלכה אוסרת הפצת דברים רעים על בני אדם גם אם הם אמת. לפיכך בוודאי שסוגיית לשון הרע והלבנת פנים נמצא גם בכל מקום של פשע", מסביר הרב שרלו.
"אולם", הוא מסייג, "באותו פסוק עצמו שבו נאמר 'לא תלך רכיל בעמך' נאמר 'לא תעמוד על דם רעך', חלקו הראשון מצווה לשתוק וחלקו השני אוסר לשתוק. זה הבסיס של הפרק העשירי של ספר לשון הרע של החפץ חיים, בו הוא מתמודד עם סוגיית 'לשון הרע לצורך'. אין ספק שיש צורך חיוני לדווח על פגיעות מיניות – אבל חייבים כללים שיכווינו אותנו כיצד לעשות זאת: לומר רק את מה שיודעים, לא לטשטש בין עובדות ופרשנות ולדייק בסיפור עד היכן שהיד מגעת. ראש לכולם הוא לעשות זאת לשם שמיים ולמען הצלת עשוק מיד עושקו ולא מסיבות לא ענייניות".
"אם צריך לנטות מעט לכיוון מסוים – יש לנטות לצד הנפגעות והנפגעים"
האם יש עניין לצמצם כמה שיותר את החשיפה והתפוצה של המקרה או שלהיפך, להפיץ כמה שיותר?
"בשל המחויבות לשני הציוויים – איסור לדבר ואיסור לשתוק – עמדת היסוד צריכה להיות שצריך לבחון עניינית, בצורה המדויקת, איזו רמת חשיפה הכרחית. לא להרחיב יתר על המידה ולא להמעיט יתר על המידה. אולם, כפי שהרמב"ם כתב בנושא דרך האמצע, אם צריך לנטות מעט לכיוון מסוים – יש לנטות לצד הנפגעות והנפגעים, כמו גם שלום הקהילה".
