הסתרת מידע בשידוכים – מה סביר ומה חובה לחשוף – ומתי?

בחירתה של רבקה אמנו ע"ה לנישואים עם יצחק מעצימה מאוד את המשקל הגדול של החסד, הפתיחות, הנכונות להתאמץ, ההתגברות על תחושת ה"פראייריות", והיכולת לנהוג אחרת מאשר המציאות החברתית שבה היא נתונה. צדיקה בת רשע. הפרשה מציפה אפוא את מה שחשוב באמת כיסוד חיי הנישואין, ואת המידות הטובות שמאפשרות לבנות בית בישראל.

אנחנו לא מושלמים. כולנו. לכל אחד מגרעות. לכל אחד דברים שהוא היה מעדיף להסתיר. ההלכה והמוסר אוסרים לחדור לפרטיותו של האדם: "הולך רכיל מגלה סוד", ולחשוף דברים שנמצאים תחת מעטה. כל זה נכון מאוד עד לענייני היכרויות ושידוכים. שם – חובת הגילוי היא משמעותית מאוד. משבר גדול מאוד נוצר כאשר בן או בת הזוג מגלים שדבר מה מהותי הוסתר מהם. המשבר הוא כפול – גם בשל הנושא המוסתר במקרים שהוא מהותי ועקרוני, אך לא פחות מזה בשל עצם ההסתרה, היוצרת משבר אמון קשה, לא זו בלבד, אלא שאפשר, במצבים חריגים, שבכלל מדובר על קידושי טעות, שכן ההתקשרות נעשתה על בסיס מידע מוטעה. ומעל לכל – זהו מעשה לא מוסרי.

ברם, קביעה כזו עלולה להיות גם הרסנית מאוד לגבי רבים רבים הנמצאים בתוכנו. החשש שמא גילוי המידע מראש יחסום בכלל את היכולת לקיים מערכת היכרויות. כאשר מדובר, לדוגמה, במי שהיו לו אשפוזים קודמים, בין בענייני גוף ובין בענייני נפש, אפשר שהוא ימצא את עצמו תמיד במצב של "למה להכניס ראש בריא למטה חולה"; כאשר מדובר במי שנושא או נושאת משבר קשה בחיים, או עבירות שנעשו בעבר וכדו' – האם נגזר עליהם שלא להיכנס כלל לתוך מערכת החיים הזוגיים? האם ימצאו את עצמם במחסום בלתי עביר? האם מותר למציעי ההיכרות הזו להסתיר דברים כדי שייווצר קשר ראשוני?

אלה שאלות הלכתיות ואתיות עמוקות מאוד. מבין כל התשובות שניתנו למצוקה זו נראית לי זו הטוענת שיש דינמיקה בסיסית של היכרויות, המאפשרות מחד גיסא לפתוח בהיווצרות קשר, ומאידך גיסא לא להסתיר ולא להעלים. בדרך כלל, בפגישות הראשונות מציג כל אחד את הצד הטוב שבו, ואת מה שיקר ללבו, מה שהוא מחפש, ומה שמהווה תחומי העניין שלו. כל הצדדים יודעים זאת, ועל כן – לא את הכל חובה לחשוף מיד. אולם, די מהר (פגישה שלישית?) מגיע השלב בהיכרות בו מומלץ לקיים פגישה עמוקה בה מסירים את המסווה, ומדברים על החולשות שלנו, על המגרעות ועל הנפילות. זהו המקום שבו אנחנו פותחים את עצמנו. הפתיחה נעשית מתוך מודעות, כאמור, שאין אנו מושלמים, וסביר להניח שגם הצד השני אינו כזה; שבכלל אין אנו יודעים מה יתרחש בעתיד, ועל כן יש מקום למסע משותף גם אם סוחבים קושי, וכדו'.

בדרך זו, נוהגים ביושר ובהגינות. לא מושכים קשר סתם כך; לא מסתירים; לומדים שכל אחד מבני הזוג זקוק להשלמה. וכך בונים קשר שיש בו אפשרות לכריתת ברית משותפת של "ודבק באשתו".

אולי יעניין אותך גם:

סרטוני אתיקה בפרשה

רשימת סרטונים
1/4 סרטונים
1
האם ראוי לסמוך על הנס? ומי מחוייב להתגייס? מבט אתי לפרשת "במדבר" - הרב יובל שרלו
האם ראוי לסמוך על הנס? ומי מחוייב להתגייס? מבט אתי לפרשת "במדבר" - הרב יובל שרלו
2
מי דואג לגרים? מבט אתי לפרשת "נשא" - הרב יובל שרלו
מי דואג לגרים? מבט אתי לפרשת "נשא" - הרב יובל שרלו
3
מה כל כך נורא בלשון הרע? מבט אתי לפרשת "בהעלותך"
מה כל כך נורא בלשון הרע? מבט אתי לפרשת "בהעלותך"
4
איך יודעים שאנו בדרך לא נכונה? מבט אתי לפרשת כי-תשא
איך יודעים שאנו בדרך לא נכונה? מבט אתי לפרשת כי-תשא