"הֲלֹא בַבֶּטֶן עֹשֵׂנִי עָשָׂהוּ – וַיְכֻנֶנּוּ בָּרֶחֶם אֶחָד". (איוב ל"א: טו)
מתוך המציאות לעתים ניתן להרים ראש, ולהביט בעין טובה על משהו קטן שמתרחש. טיסה לאבו דאבי שמזכירה לנו את מה שמלמדת התורה – "בראשית כל דבר, כולנו בני אדם, ברואים בצלם א-לוהים; מקור כולנו באדם ראשון אחד ובחווה אחת".
"הלא בבטן – וכי הוא נופל וגרוע ממני? הלא מי שעשה אותי בבטן אמי הוא עשה אותו בבטן אמו, ואת כולנו הכין ברחם אחד, הוא רחם חוה אשר היתה אם כל חי, וא"כ אנשים אחים אנחנו" (מצודות דוד שם).
בראשית הסיפורים של התורה לאחר פרקי הבריאה – סיפור נורא של שפיכות דמים; בראשית הציוויים לנוח ״שופך דם האדם באדם דמו יישפך״; באחרית – נכון יהיה הר ה׳ בראש ההרים, ונהרו אליו גויים;
אירוע אחד שמזכיר לנו שזה אפשרי. שבני אדם יכולים לפעול יחד בעולמו של הקב״ה. כל זה בלי להתעלם מהמחיר; מכך שמדובר בהסכם מותנה; מכך שמסביב היום הסער. לא מכוחן של אשליות נבנה עולם – כי אם מכוחם של התקדמויות קטנטנות, המלמדות שהאופק קיים.
טיסה אחת. אופק אין סופי.
אולי יעניין אותך גם:
