תוכן העניינים
מבוא
בשני השיעורים הקודמים דנו בשאלת המדרון החלקלק ברמה העקרונית. בשיעור הראשון הצענו את הטיעון עצמו ואת הביקורת עליו. בשיעור השני הראנו כי עולם גזירות החכמים יכול להיות מקור מפרה לדיון בשאלת התמודדות עם תקפות הטיעונים בעד השימוש במדרון החלקלק והביקורת עליו.
דומה שהגיע הזמן להדגים את הנושא בסוגיה אקטואלית בה עולה שאלת המדרון החלקלק. סוגיה זו היא סוגיית ברירת מין העובר לפני הלידה (Sex selection בטכנולוגיה של PGD).
רקע לPGD
בימינו לא מוכרת טכנולוגיה לקביעת מין העובר שנולד מקיום יחסי אישות בדרך הרגילה. למרות דברי חז"ל ביחס ל"שיטות" כאלה,1 אין אישוש מדעי לדבריהם, וככל הידוע היום הדבר אינו יעיל מבחינה מעשית.
הדברים שונים בכל הנוגע להפריה חוץ-גופית. ילדים רבים בעולם בכלל ובמדינת ישראל בפרט נולדים כתוצאה מטכנולוגיית הפריה חוץ-גופית (I.V.F.), המכונה בלשון העם "הפריית מבחנה". במסגרת זו מבוצעת ההפריה מחוץ לגוף האישה והאיש בתנאי מעבדה סטרילית. הפריה חוץ-גופית אינה נעשית בדרך כלל בביצית בודדת. בשל אחוזי ההצלחה הנמוכים של ההפריה וההשרשה, היא נעשית בדרך כלל בביציות אחדות הנשאבות מגוף האישה. מכיוון שגוף האישה מייצר באופן טבעי רק ביצית אחת למחזור, יש צורך בתרופות ליצירת גירוי שחלתי כדי שתיצברנה בגופה כמה ביציות. ביציות אלו נשאבות בדרך כלל מגופה של האישה בהרדמה מלאה, ואז מבוצעת בהן ההפריה בתנאים סטריליים. אחוזי ההצלחה עולים משנה לשנה בשל התקדמות הטכנולוגיה הרפואית, ובעיקר מאז השימוש במיקרומניפולציה.2 לאחר ימים מועטים מוחזרות לרחמה אחת או יותר מהביציות המופרות ואז מתפתח היריון רגיל. בחירת ה"טרום-עוברים"3 להחזרה נעשית משיקולים רפואיים טהורים, על-פי הערכת הרופא ואנשי המעבדה את סיכוייהם להפוך לתינוקות נולדים.
בשלב שבו נמצא ה"טרום-עובר" במעבדה ישנה אפשרות לבצע בו בדיקות גנטיות שונות. בדיקות אלו נעשות בשעה שיש צורך רפואי לביצוען, כחלק מייעוץ גנטי ומשיקולים גנטיים מקצועיים, ואחת הבדיקות מאפשרת את קביעת מין העובר. בדיקה ספציפית זו נעשית כאשר ישנו צורך רפואי מובהק, ובעיקר כאשר יש חשש מפני מחלות גנטיות תלויות מין, לאמור: ישנן מחלות גנטיות הפוגעות רק בזכרים או רק בנקבות, ובשעה שקיים חשש למחלה זו נעשית בדיקה המאפשרת להחזיר לגוף האישה את אותו המין שאינו נוטה לחלות במחלה גנטית זו. יש להדגיש כי מדובר ב"טכנולוגיות קצה", לאמור בטכנולוגיה מתקדמת מאוד, ואין היא דבר שבשגרה גם מפני מחירה הגבוה. כדי למנוע טעות נדגיש כי כל בררה גנטית של מין העובר מחייבת הפריה חוץ- גופית, אך לא בכל הפריה חוץ-גופית נעשה אבחון גנטי, אלא רק כאשר יש צורך רפואי מוכח לכך.
PGD וטיעון המדרון החלקלק
ישנם שיקולים אתיים שונים בנוגע לPGD וזו מחלוקת גדולה בעולם כולו. ייתכן כי נייחד שיעור בפני עצמו לתיאור רחב של הדילמות ולהכרעות בסוגיה זו. בשיעור זה נתמקד בטיעון המדרון החלקלק. החשש הוא שמא אישור ברירת מין העובר לפי המין המיועד ידרדר את העולם לסלקציה גנטית, להגברת האפליה בין גברים ונשים (שכן המחקר מלמד שכ 75% מהזוגות הפונים לבקשת אישור לשימוש בטכנולוגיה זו רוצים בן) ולעוד תוצאות חברתיות משמעותיות. לא זו בלבד, אלא שההערכה היא שפריצת הדרך בהיתר לשימוש בטכנולוגיה זו יביא לברירת עוברים לפי צבע העיניים, רמת המשכל הצפויה לאור הגנים השונים, שלמות פיזית וכדו' – ועל כן מדובר במקרה מובהק של מדרון חלקלק.
ברם, לאור מה שלמדנו, לא ניתן לאסור באופן אוטומטי את הנגישות לטכנולוגיה זו בשל חששות אלה. נזכיר לעצמנו את הביקורת על השימוש בטיעון המדרון החלקלק (לאלה שאינם זוכרים, ראו: הביקורת על טיעון המדרון החלקלק):
- ישנה פגיעה חמורה בזכות הזוגות לבחור את מין העובר בשל חולשתה של החברה. אם החברה רוצה למנוע את ההתדרדרות לברירה גנטית אל לה לעשות זאת על כתפי הזוגות הרוצים לבחור את מין העובר. היא צריכה לתקן תקנות ולבצר חומות טובות יותר מפני התדרדרות עתידית אפשרית. נדגיש שוב כי יש גם טיעונים כבדי משקל נגד PGD שאינם קשורים במדרון החלקלק, ואולי מצדם יש לאסור לחלוטין, אך אנו דנים אך ורק בהקשר של הביקורת על טיעון המדרון החלקלק וכאן הוא בולט מאוד.
- שלילת זכות הזוגות בנויה על הנחות אמפיריות רבות, הקשות מאוד לשיפוט. ראשית, אנו מניחים כי מבחינה מעשית אכן ברירת מין העובר תגרור אחריה שיטפון של בחירה גנטית. ברם, זו הנחה שאינה מבוססת, בעיקר בשל העובדה שהתהליך כולו מאוד מאוד לא נוח לנשים, והוא כולל מתקפה הורמונית ליצירת גירוי שחלתי (שיש בו סיכון לגירוי שחלתי עודף), הרדמה מלאה, שאיבת ביציות, החזרות וכדו', ועל כן אין זה מבוסס. שנית, אנו מניחים כי אם אכן יתדרדר העולם לבחירה גנטית הדבר הוא אסון. אולם, ניתן לטעון (ואדגיש כי זה לצורך הדיון בלבד) שזהו דווקא תהליך טוב, שכן העולם יהיה בנוי מילדים יותר "מושלמים", וכמו שאנו נאבקים במחלות שונות אנו יכולים להיאבק בילדים "פגומים" גם אם מדובר בעניינים אסתטיים בלבד. כאן אין מדובר בטיעון אמפירי כי אם בטיעון עקרוני. שלישית, קשה מאוד לשקלל את המחיר הנורא של בני זוג החפצים במין השני. לא תמיד מדובר בגחמה. פעמים הם משלמים מחיר חברתי כבד (בחברה בה שוללים את זהותה של אישה שאין לה בנים); אובדן תקוות רבות; אפשרות להנצחה ועוד ועוד. מי יכול למדוד את הכאב.
- הבעיה העקרונית העומדת בכל שימוש בטיעון זה – החשש שמא נעשה שימוש יתר בטיעון המדרון החלקלק, עד שלמעשה גלשנו במורד המדרון החלקלק של שימוש יתר בטיעון זה.
Notes - הערות שוליים
- "אמר רבי יצחק אמר רבי אמי: אשה מזרעת תחילה – יולדת זכר, איש מזריע תחילה – יולדת נקבה, שנאמר אשה כי תזריע וילדה זכר. תנו רבנן, בראשונה היו אומרים: אשה מזרעת תחילה – יולדת זכר, איש מזריע תחילה – יולדת נקבה, ולא פירשו חכמים את הדבר, עד שבא רבי צדוק ופירשו אלה בני לאה אשר ילדה ליעקב בפדן ארם ואת דינה בתו – תלה הזכרים בנקבות, ונקבות בזכרים…" (נדה לא, ע"א). על שינוי הטבעים בהלכה ראו את ספרו של הרב פרופ' נריה גוטל, השתנות הטבעים בהלכה, ירושלים תשנ"ה, וכן באנציקלופדיה הלכתית רפואית, כ, עמ' 258-259.
- בטכנולוגיה זו נעשית ההפריה באמצעות החדרת זירעון בודד לתוך ביצית בודדת בידיו של מומחה לדבר. הזירעון מוחדר באופן פיזי לתוך הביצית, ועל כן לא קיימת אפשרות של חוסר חדירה, דבר המעלה את אחוזי ההצלחה. לא אוכל שלא לתאר כאן את החוויה האישית העזה שחוויתי בשעת ההתבוננות ברגע תחילת החיים בפועל ממש. חוויה זו גם מחזקת את התחושה בדבר הצורך לדון בשמירת הגבול שבין בורא לנברא.
- אין מינוח מוסכם לביצית המופרית, ובספרות המדעית וההלכתית ננקטים ביטויים שונים: ביצית מופרית, טרום-עובר ועוד. מובן הדבר כי אין מדובר בהכרעה לשונית בלבד, כי אם בהכרעה ערכית ביחס למעמד הביצית שעברה הפריה. יש להכרעה זו משמעויות הלכתיות הנוגעות לחילול שבת כדי להציל את "חייה" של הביצית המופרית, ועוד עניינים שונים. על-פי התפיסה הקתולית מדובר בחי של ממש, ולפיכך שאלת המינוח משמעותית הרבה יותר. סיכום בסיסי של הדעות השונות ראו בספרו של פרופ' דוד הד, אתיקה ורפואה, האוניברסיטה המשודרת 1989, עמ' 51-59. אולם אין זו עמדת ההלכה, וההלכה אינה מתייחסת לטרום-עובר זה כאל דבר חי. בפסיקה זו יש צד לחומרא – כגון איסור חילול שבת כדי להציל את הטרום-עובר הזה, וצד לקולא – ראו לדוגמה אצל הרב משה צוריאל, 'הפלת עובר שאובחנה אצלו מחלה קשה', תחומין, כה (תשס"ה), עמ' 64-78; הרב יגאל שפרן, 'הצלת עובר המצוי בגופה של נפטרת', אסיא, יא, א (תשמ"ח), עמ' 25-40. ודאי שאין ברצוננו להכריע בסוגיית המינוח בהערת שוליים של מאמר זה. אנו ננקוט לאורכו שמות שונים לביצית זו כדי לבטא את ההימנעות מהכרעה.