שתי מגמות עיקריות מחוללות שינוי בתחום הטיפול בפצעים:

ראשון בהם הוא עצם ההתמקצעות בנושא הזה, בדומה למרפאות כאב, או תחומים אחרים שנראו בעבר כנלווים לבעיות רפואיות כלליות, אך הפכו להיות תחום בפני עצמו, בשל ראיית איכות החיים כאחד מהיעדים העיקריים של הרפואה;

שני בהם הוא מעבר מוקד הטיפול לקהילה. פצעים מחייבים טיפול ארוך מאוד, ובשל כך אשפוז בבית חולים אינו מתאים, ואף מסכן את המטופל, ועל כן טוב יותר שהמטופל יקבל את מה שהוא נזקק לו – בביתו ובקהילתו.

השינויים האלה מחייבים הכרעות רחבות היקף, ובמסגרת זו לא אדון בהם. אתמקד אך ורק בסוגיה האתית, ובעיקר בשאלה:

האם השינויים האלה משפיעים על האתיקה של הטיפול ?

במבט ראשון, אין שום צורך בכללי אתיקה חדשים. האתיקה הרפואית הקלאסית, הפותחת בחובה שלא לגרום נזק, ממשיכה באוטונומיה של החולה ובכבודו, בקדושת החיים, ומסתכמת בהרבה פרטים מעשיים, כגון סודיות, פרטיות, שוויון וכדו׳. כל אלה נותרים על כנם. ברם, מימוש עקרונות אלה מחייב דיון אתי מחודש בסוגיות פרקטיות רבות, הן בשל המעבר מבית החולים לקהילה, והן בשל העובדה שמדובר בטיפול בפצעים.

הוועידה השנתית לטיפול בפצעים. האם יש הבדל בין מחלה לבין פצעים?

שכן, בתי חולים פועלים בשיטת תקצוב שונה, בה ההגבלות הכלכליות הרבה יותר קטנות, והאפשרויות של השימוש בטכנולוגיות החדשות הרבה יותר גדולות, והמעבר לקהילה משמעותו אחריות של קופות החולים, והדבר מעלה הרבה מאוד סוגיות אתיות, בין על עצם צמצום האפשרויות, ובין בשאלות של שוויון.

דוגמה נוספת לשאלה המבנית הוא מיהו המטופל, שכן בשעה שהמטופל נמצא בבית – בני הבית מעורבים הרבה יותר, בהיבטים מגוונים: לעתים הם גם סובלים מאוד מהמצב, וזקוקים לטיפול;  הם פוגעים בסודיות ובפרטיות של המטופל העיקרי; הם עשויים להיות מעורבים הרבה יותר בהחלטות, ולעתים הם פועלים יותר לאור האינטרסים שלהם עצמם ולא לטובת החולה, ועוד ועוד. אלה דוגמאות בלבד, שמערערות את יציבות המסורת האתית והזיכרון הארגוני של בתי החולים, ומחייבות דיון מחודש בכללים האתיים לטיפול ביתי.

מעבר לשאלות המערכתיות, ישנם עניינים אתיים ייחודיים לטיפול בפצעים.

מצבי הקיצון העיקריים הם הדילמות סביב מצבים בהם עולה דילמת כריתת אבר: מהי ההדרכה האתית הראויה בין דחיית המועד לכריתה על אף סיכון האדם, ובין כריתה מוקדמת יותר, שאפשר שהיה בלעדיה: זו נראית שאלה רפואית, אך למעשה הרפואה יכולה רק להציב את הספק ואת הנתונים, אך ההכרעה היא אתית. למעלה מכך, סוגיות האוטונומיה של כל אחד מאתנו מול קדושת החיים מתרחשת פעמים רבות במצבי סירוב לכריתה, שמובילים למוות מיידי. מעבר למצבי הקצה האלה, יש אין ספור דילמות אתיות של טיפול בפצעים לתשושי נפש, לחולים סיעודיים שאין מי שיעניק להם את מה שהם זקוקים לו בבית, ועוד ועוד.

על כן, יהיה נכון לומר כי אף שעקרונות האתיקה נותרו על כנם – שאלות המימוש שלהם מחייבות דיון מפורט.

דברים אלו נאמרו בוועידה השנתית לטיפול בפצעים. שהתקיימה ביום 10/7 ברמת גן. 

למאמרים נוספים בנושא אתיקה רפואית:

  • השתלת רחם זה לא הלכתי ולא מוסרי בynet
  • מותר להשתמש בזרע של אדם מת כדי להביא ילדים לעולם? בישראל היום
  • מחקרים רפואיים המתנהלים על פי עקרונות אתיים – לתפארת מדינת ישראל באתר