היהדות בעד או נגד שחרור החטופים? לא בטוח שליהדות יש בכלל תשובה

פורסם לראשונה באתר 'כיפה'

תקציר

אינני יודע מה הייתי מצביע. מעולם לא ניצבנו כיהדות מול המציאות הזו, לפחות מאז שהמקורות שלנו מתועדים. בשל כך - כל ניסיון לקבוע מהי העמדה היהודית הנכונה - נידון לכישלון.

זה אינו וויכוח בין בני אור ובין בני חושך; בין מוותרים על מיטוט החמאס ובין אלה שנאמנים לו; בין מפקירי ילדים ובין דואגים להם; בין דואגים לעתיד ובין מתמכרים להווה; בין השואפים לנצח במלחמה ובין הנכנעים;

הדילמה האתית הזו היא בין שתי דרכים שנקלענו אליהן. באחריותנו. והנימוקים העקרוניים של הצדדים השונים הם נימוקים די זהים. השאלה הנתונה במחלוקת היא למה יש לתת כעת משקל גדול יותר במשוואה האיומה שאנו עומדים בה: מה מהווה דאגה לחיי אדם בעת הזו; מה מהווה סולידריות בעת הזו; מה יביא לשחרור החטופים כולם; איפה מממשים את מסורתנו בדבר היחס לחיים וכדו׳.

רובנו אינם מסוגלים לקיים את הדיון הזה כראוי. לא מפני שאין אנו חכמים; לא מפני שערכיהם המוסריים של מקבלי ההחלטות טובים משל אחרים; לא בגלל שהם "מבינים". קשה להתפעל מהמבינים. שתי סיבות אחרות גורמות לכך: ראשונה בהן מפני שאנו חשופים לכמות קטנה מאוד של העובדות, ושל מה עומד מבחינה מציאותית ומערכתית על כף המאזניים. לכן כל דעה מובעת היא בעייתית, כי הביסוס שלה די רעוע.

אינני יודע מה הייתי מצביע אם הייתי בדרג המחליט. מעולם לא ניצבנו כיהדות מול המציאות הזו, לפחות מאז שהמקורות שלנו מתועדים. בשל כך – כל ניסיון לקבוע מהי העמדה היהודית הנכונה – נידון לכישלון. יש לנו הרבה ציטוטים שמסתובבים סביב האירוע: כל המקיים נפש אחת מישראל; אין דוחין נפש מפני נפש; סיעה שהקיפוה גויים; ההלכות השונות ביחס לפדיון שבויים שנאמרו בנסיבות אחרות לחלוטין; וכמובן שלל מקורות שלקוחים מעולם רחב יותר: אחריות המדינה לאזרחיה;

שניה בסיבות היא כי לא נגמלנו מהבינאריות, מראיית העמדה השניה כבלתי לגיטימית, מכך שאין מקשיבים ומקדימים את הדעה האחרת לדעתך. חלק גדול מידי מאתנו נופל שוב לתהומות של ציור המחלוקת כמלחמת בני אור ובני חושך, כאשר הוא עצמו כמובן שייך לבני האור.

עתה, שהוחלטה החלטה על ידי מי שנבחר להחליט בשיטת הממשל שלנו – צריך להתמסר להוציא מהחלטה זו את המיטב. יש פיתוי גדול להמשיך להתווכח, אבל לא יצא מזה דבר טוב. לעומת זאת, התרכזות במה שניתן להפיק מהחלטה זו, למן הלוחמים – שלא ישקעו באכזבה ולא יישחקו בעמדות סטטיות, שיהיו עירניים ויגנו על עצמם, שיאספו מודיעין, שיתכננו מחדש, שינוחו וכדו; דרך הציבוריות הישראלית, המשך העצמת הסולידריות, מאבק כדי שההכרעה לא תיגרר לחולשה כי אם להרמת קרן ישראל, חידוש הכוח הציבורי להתמודדות עם המציאות המורכבת שאנו נמצאים בה, וכדו׳. לא קל להיפרד מדיון עקרוני ומהותי, אבל זה הדבר הנכון לעשות עתה. בין התומכים. בין המתנגדים. בין אלה שלא יודעים.

מאמרים נוספים בנושא

מאמרים

איך אפשר לשמוח בימים כאלה?

התגוננות אישית וציבורית – רודף, בא במחתרת ומלחמה

סרטונים

טיפול רפואי בקורבן לפני המחבל

האם לקרובות משפחה של אנשי חמאס מותר להיכנס לארץ לקבל טיפול רפואי?

מאמרים

קליטה וסיוע לפליטים ואזרחי אויב

המאבק בטרור- מלחמה?

חבל תלויה עונש מוות למחבלים

מאמרים

עונש מוות למחבלים- מה דינו של מחבל שנתפס?

עוד בצהר לאתיקה

שיבולים על רקע שדה

מאמרים

המציאות חזקה מכל תחושה

מאמרים

אחריות האדם לעולמו: כשפיקוח נפש פוגש אחריות סביבתית

מאמרים

כי ישרים דרכי ה' – אתיקה יהודית

מאמרים

עקירת משמעותו של מוסד הרבנות

מאמרים

אישה חייבת לגלות לבעלה את זהות האב

מאמרים

להפוך את מדורות ל״ג בעומר להזדמנות

מאמרים

הרב שרלו על טקסי יום הזכרון: "הממלכה חייבת לשלוח את נציגיה"

מאמרים

"באבוד רשעים רינה" או "בנפול אויבך אל תשמח"?