“וישמן ישורון ויבעט” – פסוקים מסוימים זכו להיכנס לשפה העברית כביטוי העומד בפני עצמו. כזה הוא הקשר שבין “וישמן” ובין “ויבעט”, ובו משתמשים כאשר מבקשים לתאר קשר שבין עושר והישגים חומריים משמעותיים ובין הידרדרות מוסרית או אמונית. ואכן, פעמים רבות התורה מזהירה מפני הקשר הזה, כגון בפרשת עקב: “…פן תאכל ושבעת ובתים טבים תבנה וישבת. ובקרך וצאנך ירבין וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה. ורם לבבך ושכחת את ה’ א-להיך המוציאך מארץ מצרים מבית עבדים…”. אחת הבקשות המופלאות שבספר משלי, מרחיבה את הסכנות לשני הקצוות – העוני הקשה והעושר המרבי: “שתים שאלתי מאתך אל תמנע ממני בטרם אמות: שוא ודבר כזב הרחק ממני ראש ועשר אל תתן לי – הטריפני לחם חוקי. פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה’ ופן איוורש וגנבתי ותפשתי שם א-להי” (משלי ל, ז-ט), לאמור: הבקשה היא שלא אשבע יתר על המידה – שכן אני חושש שהדבר ישפיע על כחש החיים שאחיה בו, ושלא אהיה רש (עני) יתר על המידה, שכן הדבר עלול להביא למתיחות גדולה ביני ובין הקב”ה. מה כן ? “הטריפני לחם חוקי”, לאמור: “כפי מזונותיי הצריכים לי” (גר”א), אם כי כמובן קשה מאוד להגדיר כמה זה.

על רקע חג הסוכות, שבו מציינים את האסיף החקלאי ואת הישגי השנה הקודמת, ויש בכך כדי להקרין גם על החברה שלנו – הלא חקלאית – נקראים פסוקים אלה. הם אינם מלמדים על מאבק בעושרו של האדם. להפך, התורה רואה בעושר ובהצלחה הכלכלית ברכה מרובה. די לנו אם נזכיר כי היא מתארת את אבותינו כעשירים מאוד: “ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב”; “ויזרע יצחק בארץ ההוא, וימצא בשנה ההוא מאה שערים, ויברכהו ה'”; “ויאמר יעקב:…קח נא את ברכתי אשר הבאת לך, כי חנני א-להים וכי יש לי כל”. גם מצוותיה של התורה אינן מלמדות דבר על החובה לצמצם את רכושו של אדם, או לראות בו דבר מה שיש להתבייש בו או להיפטר ממנו.

התורה, הנבואה והתורה שבעל פה, רק מנחים: להיזהר. להיזהר מלהפוך את ההישגים הכלכליים לאמת המידה בה נבחן אדם; להיזהר מסכנות הממון הרב, העלול להביא להתמכרות להשגתו, ולהשכיח את היסודות המהותיים של האדם; להיזהר מאטימות הלב שעושר גדול מחולל לעיתים, ומאפיל על היכולת לראות את “שבר יוסף” כדברי הנביא עמוס; להיזהר שלא לשכוח את הגר, היתום והאלמנה בשעה שאדם חוגג את הברכה הגדולה שזכה בה; להיזהר שלא לשכוח את מקור העושר, ואת ההודאה לריבונו של עולם עליו. כל אלה הן דרכים שנועדו למנוע את ה”בעיטה” העלולה להיוולד כתוצאה מ”וישמן”.

פרשת האזינו וחג הסוכות חוברות אפוא יחדיו לקריאה הגדולה לשמוח בכל הטוב שזכינו בו, ובד בבד לבנות תפישת עולם וחיים שמודעות גם לנפילות העלולות להיגרם ממנו, ובכך להימנע מהקללה ולהתברך בברכה.

אולי יעניין אותך גם:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.