לא הצלחנו להצמיח תרבות של יושרה בלתי מתפשרת.

לא הצלחנו להתגבר על כל נימוקי השווא המצדיקים כביכול העתקה במבחנים- “המרצים יודעים את זה”, “זה לא הוגן שאחרים עושים את זה ואני אפסיד”, “אני מכיר את החומר וזו רק תזכורת”. לא הצלחנו להתגבר על על הבעייתיות הקשה שבהעתקות- כי בסופו של דבר ניסע על גשר שאפשר שהמהנדס השיג את ציונו במרמה, או נקבל ניתוח פילוסופי לתיאוריה שהמרצה לא עמד במבחן ההבנה שלה, ועוד ועוד.

עולם השקר שבו אנו חיים הוא עובדה מצערת, ולפני כל בירור אתי ביחס לתגובה אליו – אסור לנו לשכוח את המשימה המשמעותית של הצמחת חברה המתנערת מתרבות גניבת הדעת והקומבינות.

ואף על פי כן, סוגיות אתיות רבות עוסקות גם במצבי בדיעבד. אכן, בעיית ההעתקות במבחנים היא רעה חולה, אולם היא קיימת. מעטים המקומות שבהם נהוג לקיים “מבחני כבוד”, בין בתיכון ובין באקדמיה, ולרוב מדובר במאבק מתמיד בין הסטודנטים ובין הסגל האקדמי. ההצדקה לפעול כדי למנוע העתקות ברורה, שכן המבחן בודק את השיגי הנבחן או קבוצה משותפת הפועלת כגוף אחד. ברם, כמו בנושאים רבים אחרים הקשורים במאבקים, גם כאשר מדובר במאבק צודק – לא הכל מותר כדי לממש את הישגיו. זה נכון לאורך הדרך כולה – מקצה העיסוק במוסר מלחמה ובדברים שאסור לעשות במלחמה, דרך מאבק בפשיעה, שגם אז לא הכל מותר, ועד למערכות רבות ובתוכן הבחינות.

נראה שנחצה הגבול כלפי הסטודנטים, וחלק מהתביעות מהם חורג מהגבול הלגיטימי. השתלת תוכנות במחשבים של סטודנטים היא חדירה חמורה לפרטיות שלהם, גם אם הורדת התוכנה נעשית בהסכמה של הנבחנים. זו דוגמה אחת בלבד לחציית הגבול. למעשה, מדובר באיסור ״לא תלך רכיל בעמך״, שחלק ממנו אינו נוגע רק לרכילות במובן המקובל של המילה בשיח החברתי, כי אם גם בחדירה לעולמו המוסתר של אדם, וכדברי ספר משלי: ״הולך רכיל מגלה סוד״.

בעיקר כאשר יש אלטרנטיבה. בחלק גדול מהמקצועות מסוגל מרצה יצירתי ליצור שיטת בחינה שתאפשר לו לעמוד על הישיגיו של הסטודנט. ואכן, נמצאו דרכים הנוגעות לאופי השאלות, למהירות מתן התשובות, לעבודה מול מסך פתוח וכדו׳. אף לא אחת מושלמת, ואת ההעתקות לא יהיה אפשר למנוע לחלוטין בשום דרך טכנולוגית, או בהשגחה ופיקוח קפדניים. אולם השקלול הנכון בין החובה המוטלת על המרצים להעניק את הציון הראוי והמתאים, ובין זכויות הפרט של הסטודנטים, מחייב למתוח את הקו במקום אחר מזה המתיר לאוניברסיטה לעשות כל מה שברצונה.

ואולי זו גם ההזדמנות לנטילת אחריות ולהחדרת האתיקה, שחלק ממנה הוא היושרה וההגינות, לתוך הקורסים הנלמדים בכל מקצוע ובכל פקולטה. אולי ייגע הדבר בנשמת חלק מהסטודנטים, ומצפונם ירחיק אותם מחיפוש תירוצי שווא והצדקות למעשה לא ישר ולא הגון. חלק בלתי נפרד מההשכלה האקדמית חייב להתייחס גם להיבטים האתיים של התחומים הנלמדים, וכאן נמצא הפתח האמיתי לציוני אמת.

אולי יעניין אותך גם:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.