“כְּבֹשֶׁת גַּנָּב כִּי יִמָּצֵא” (ירמיה ב, כו)

זיוף במערכת בחירות הוא קעקוע שורש היסוד הגדול של ביטוי רצון הבוחר, גניבת קולו, ואין טעם בקיומן של בחירות מזויפות.

יש היגיון גדול אפוא בניסיון שלטוני למנוע כל דרך לזיוף, וביכולת המצלמות לעשות הרבה בתחום זה. הפעלת לחץ על הבוחר, הפחדתו, “האח הגדול”, הרחקתו מהקלפי, אי – הרצון להיות מזוהה וכדו’ – הוא קעקוע שורש היסוד הגדול של חופש הבחירה והביטוי. יש היגיון גדול אפוא בניסיון שלא להפעיל עליו לחץ, ומצלמות מעניקות כוח למפעיליהן כלפי הבוחר.

מה נכון אפוא לעשות? שני עניינים מרכזיים:

ראשון בהם – נקיות הדיון. הדיון חייב להיות נקי מכל הטיה ראשונית, מאחורי “מסך הבערות”, ללא נגיעות מניפולטיביות, כפי שלימדו אותנו חכמי המוסר. על כן, הוא צריך להיות מנותק מסיטואציה עכשווית, כשברור כלפי מי הוא מופנה. כל החלטה שתתקבל צריכה להיות קשורה למערכת הבחירות הבאה – לא זו, וזאת כדי להשתחרר מגיוס טיעונים נכונים לצרכים מניפולטיביים ומפלגתיים.

שני בהם – לעצב דרך שתביא את שני הצדדים לידי ביטוי, שלא ייהפך המאבק נגד זיוף ככוח שניתן למפלגות, ושלא ייהפך הרצון לשמור על חופש הבחירה לחופש הזיוף.

וכשכל הצדדים מבקשים את דרך האמת – מוצאים אותה.

לקריאה נוספת:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.