האם ניתן להבחין בין מוסר ואתיקה של היהדות ומוסר ואתיקה של ההלניזם? עצם העמדת שאלה זו כוללת בתוכה הנחה, שאנחנו בדרך כלל לא מתחנכים לאורה, והיא שהיו לעולם ההלניסטי ערכים מוסריים ואתיים שהם נהגו לאורם. אנו רגילים להשחיר מאוד את דמותם של ה"יוונים", וממילא לא קשובים להכיר בעולמם המוסרי, ועל כן מפסידים הרבה מאוד בשל התעלמותנו ממה שאנחנו יכולים ללמוד מההשוואה שבין הערכים המוסריים, בחינת "ראו מה בין בני ובין חמי".
שכן, חלק בלתי נפרד מהתרבות ההלניסטית, שאנו מכנים אותה בשם "יוונית" היה פיתוח אינטנסיבי של עקרונות מוסריים. העיקרי שבהם היה הסטואה, שפיתח את החובה המוסרית להיות נאמן לטבע האנושי האוניברסלי, להעמיד את התבונה כבסיס לקיום האנושי הראוי, ולעבוד את הא-ל, שהוא כמובן פסל ותמונה. הדרך הטבעית היא דרך האמצע, שאינה קיצונית, אינה יצרית ומופנית כלפי כלל האנושיות ולא רק כלפי הקבוצה עצמה. נראה כי אם לא היינו כותבים בראש הפיסקה שאנו עוסקים בתרבות האתית ההלניסטית – היה אפשר לסבור כי אנו עוסקים בעקרונות המוסר יהודיים שהם לעילא לעילא. דווקא משום כך, ניתן ללמוד דווקא מהמפגש הזה את ההבחנה.
חז"ל ביטאו את ההבחנה הזו באחד הסיפורים המקסימים והמכוננים של מפגש אלכסנדרוס מוקדון וחכמי הנגב (תמיד לא ע"ב – לב ע"ב). זהו סיפור מופלא, שכן הוא מפגיש את חכמי ישראל עם ההלניזם עוד קודם להפיכתם לאויב, וכדאי להתכונן לחנוכה דרכו. דמותו של אלכסנדרוס אינה מושחרת. להפך, הוא מוערך מאוד, והדיון עימו הוא בעל משמעות גדולה. בין שאר נושאי הדיון עלו שלוש הסוגיות המוכרות לנו היטב (בתרגום): "אמר להם: מי מוגדר חכם ? (ותשובתם:) אמרו לו: איזהו חכם – הרואה את הנולד; אמר להם: מי מוגדר גיבור ? אמרו לו: איזהו גיבור – הכובש את יצרו; אמר להם מיהו המוגדר כעשיר ? אמרו לו: "איזהו עשיר – השמח בחלקו". מהקשר הדברים נראה כי מדובר בפולמוס. על אף שתפישת העולם של אלכסנדרוס מוקדון אינה מופיע במפורש הסיפור כולו עוסק בדברים שלמד מחכמי הנגב, שעמדו בניגוד לתפישה המוקדת עימה הגיע למזרח התיכון.
שלוש היסודות האלה אינם עוסקים במעשה המוסרי עצמו, אך הם המשפיעים ביותר עליו, שכן יש בהם ביטוי של שורשי המוסר מבית המדרש של תורת ישראל. המבט על שלוש שאיפות השורש של האדם – חכמה, גבורה ועושר – מעצב את ההדרכות המוסריות המעשיות, וממנו נגזרות הפעולות הראויות. הקביעה כי עיקרה של הגבורה היא יכולת כיבוש היצר ועשיית המעשה הנכון מצד עצמו; יסודו של העושר הוא השמחה בחלקו של האדם, ושורש החכמה היא היכולת לצפות לטווח ארוך את משמעות הפעולות משפיעה השפעה ניכרת על המעשה הנכון. ההלניזם המתואר בעולמם של חכמים הוא ההלניזם הכובש את העולם ואינו רואה בכך סתירה למעשה המוסרי – ואילו הבשורה של חכמינו היא הכיבוש העצמי; ההלניזם מציב את השגת העושר כמהפכה העצומה שעשה בעולם, שאת מחירה שלמו העמים הנכבשים, העבדים ודומיהם, ואילו תפישת העושר הממקדת את הדברים בשמחה בעושרו של האדם מעצבת יוצרת מרחב המאפשר להתייחס לעבדים כאל אלה שגם זקוקים למנוחה, ומכוחו של זיכרון יציאת מצרים לחייב את שביתתם ביום השבת; ראיית הנולד עוסקת במשמעות ארוכת הטווח של הפעילות, שחלק ממנה הוא גם השיקולים המוסריים, ולא רק פעילות טקטית הנוגעת למעשה הנוכחי.
שיאו של סיפור וסיומו הוא בתביעת אלכסנדרוס להיכנס לגן עדן, בשל היותו מלך, והתשובה שהוא מקבל משם "זה השער לה' צדיקים יבואו בו". מוסר של מלכים מול מוסר של צדיקים.
לקריאה נוספת:
