לפיכך, בראש ובראשונה דורש הדיון האתי את פרישׂתם של כלל השיקולים הקיימים, שאינם שווים בהכרח במשקלם: יש מהם הקשורים לשאלה הנידונה באופן ישיר; ויש מהם הקשורים באופן עקיף בלבד. תפיסת המחלוקת העולה ממקורות היהדות מלמדת כי לכל אחד מהשיקולים הללו ישנה חשיבות, ועלינו להכירם כדי לראות את מלוא רוחב התמונה.
אלא שדילמה אתית דורשת גם הכרעה. סוג אחד של הכרעה הוא הכרעה מוחלטת לצד אחד, מתוך העדפת השיקולים התומכים בצד זה על פני זולתם. בהכרעה המוחלטת יש מידה מסוימת של פיתוי משום שהיא חד-משמעית ופרקטית למדי. עם זאת, חסרונותיה בצידה, משום שהיא סותרת במידת מה את עקרון הדילמה, מבטלת כליל את השיקולים שתומכים בצד הנגדי ורואה בהם איִן ואפס.
סוג שני של הכרעה הוא הליכה מתמדת בין שני צדדי הדילמה, והוא מעורר באורח קבע את השאלה מהו קו הגבול המדויק שבין שני הצדדים, כאשר כל מקרה דורש דיון לגופו ועיון מחודש במכלול השיקולים ובחשיבותם באותו הֶקשר. יתר על כן, על פי הגדרתו, משתנה אופן הכרעה זה ממקרה למקרה והוא אינו מסוגל להציע משנה אחידה ועקבית.
כיצד יש להכריע בין שתי אפשרויות ההכרעה עצמן? זו אומנם אינה דילמה אתית, אולם זוהי השאלה שתתלווה מעתה לכל דילמה אתית.
לסרטון 1 בסדרה: מבוא לאתיקה
לסרטון 3 בסדרה: האם ישנה אתיקה יהודית?
