למחויבויותיו השונות של אדם שני מקורות סמכות, זה ההלכתי-משפטי וזה המוסרי, וכל אחד מהם מתואר בשפה שונה וחל על מרחב שונה. כך, לדוגמה, אם אדם הבטיח להעניק סכום כסף מסוים לחברו, אין כל אפשרות לעגן מחויבות זו במישור המשפטי – ללא שטר, חוזה או קניין. “קניין דברים אינו קניין” ועל כן אין לכך כל משמעות משפטית-הלכתית. למרות זאת, כלפי עצמו מחויב האדם לעמוד בדיבורו, מכוחו של הפסוק ״מוצא שפתיך תשמור ועשית…״.
דברים אלו נכונים על אחת כמה וכמה כאשר מדובר באנשי ציבור. מבחינה משפטית, נבחרי ציבור אכן אינם מחויבים לעמוד בהבטחות שנאמרו טרם הבחירות, ואילו היו מחויבים להבטחותיהם לחלוטין, לא היו מפלגות שונות יכולות להתפשר ולמצוא את עמק השווה – שהינו מאבני היסוד של השיטה הדמוקרטית. אולם מבחינה אתית-מוסרית, נבחרי הציבור מחויבים כלפי ציבור בוחריהם, ומשעה שנבחרו אינם רשאים לפעול על פי מצפונם האישי אלא על פי השליחות שלה התחייבו. לכן, מחויבים נבחרי הציבור להצביע כפי שבוחריהם היו רוצים, ולכן גם עליהם להימנע מראש, במהלך קמפיין הבחירות, מהבטחות מסוימות שאין סופן להתקיים.
שפת המוסר מחייבת אפוא את האדם לעמוד בהבטחותיו ולחיות בכנות ובנאמנות; וראוי לה למדינה יהודית שתתקיים על אדני האמינות והנאמנות. “וצדיק באמינותו יחיה”.
כתבת “אינם רשאים לפעול על פי מצפונם האישי אלא על פי השליחות שלה התחייבו”. החלופה שאתה מציע היא התפטרות.
ברצוני להעיר:
א. אני מתייחס לח”כ שמהתחלה ניסח את עמדותיו ב’לשון רכה’, כלשונך, שלא הבטיח לקיים אלא אמר שישתדל, וגם ליבו ופיו היו שווים לפני הבחירות ולאחריהן.
ב. בישראל הבוחרים בוחרים באנשים, ליתר דיוק ברשימת אנשים שהציעה מפלגה. הם אינם בוחרים במפלגה או במצע או בשליחות. וטוב שכך. והסיבה שזה טוב דומה לסיבה שהבאת לאי חיוב פוליטיקאים לעמוד בהתחייבויותיהם. אין מנגנון או מכונה או אדם שיכול לקבוע אובייקטיבית מה מתאים למה שנאמר מראש ומה לא.
ג. איני רואה תחליף ראוי למצפון אישי. איני חושב שהתחליף בפועל יהיה מצפון קולקטיבי אלא כניעה לכוח של אחרים. לדוגמא: לסחטנות של מיעוט שבכוחו מתקיימת הקואליציה.
ד. ח”כ יכול לפעול בדרך שונה משליחותו המוצהרת או מעמדתם של בוחריו מטעמים טובים ושונים: התפשרות עם ח”כים אחרים כדי להגיע לעמק השווה, השתנות הנסיבות, שינוי בעמדתם של בוחריו שלא מקובל על הנבחר. הליכה בדרך מסוימת מטעמים אלו היא גם מימוש השליחות וגם מכבדת את המצפון האישי.
ה. למעשה, איש אינו יכול לדעת בוודאות, ולטעמי גם לא בקירוב טוב, מיהם בוחריו ומה עמדתם הנוכחית והאותנטית. סקרים, תקשורת ובעלי דעה פופולריים ברשתות לא בהכרח משקפים זאת. אין תחליף מעשי למצפון אישי.
ו. התפטרות היא לא פתרון אלא ויתור על אחריות אישית, שהנבחר הסכים לקבל על עצמו והציבור הטיל עליו, והעברתה לרעהו, שלפי מקומו ברשימת המועמדים לכנסת הרע פחות טוב מהח”כ המכהן.
תודה על דבריך המחכימים והמתאגרים:
אענה בקיצור, על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון:
א. הדבר הנכון ביותר והטוב ביותר הוא לנסח בלשון רעה, בדרך בה הצעת. על כך כתבתי אין ספור פעמים, ובכך בהחלט מתמודדים עם הבעיה היסודית והמהותית. מה שקורה היום הוא שערורייה, ויחס מחפיר למילה, להתחייבות ולשליחות.
ב. בישראל בוחרים במפלגה. לא באנשים. זה גם החוק, וגם המציאות. חלק גדול אינם יודעים כלל את הרשימה.
ג. מצפון אישי הוא יסוד החיים. אולם המצפון האישי הוא זה שצריך לחייב חבר כנסת לעמוד בהתחייבויותיו.
ד. אתה צודק לחלוטין כאשר מדובר בתמרון פוליטי מקומי. לא בסיבוב פרסה. כמה ימים לאחר הרצח של רה״מ רבין – כתבתי בהארץ כי הוא לא היה רשאי לוותר על הגולן. זה לא היה תמרון, זה היה סיבוב פרסה. לא חסרות דוגמאות נוספות.
ה. אתה צודק שח״כ אינו יודע עד תום מיהם בוחריו. לפיכך, מה שמחייב אותו זה מה שהוא הבטיח לבוחרים שאותם הוא לא מכיר.
ו. אתה שוב צודק בהתנגדות להתפטרות ככלי פשוט וזמין. זו מעילה בבחירה. על כן, הוא צריך להצביע לפי מה שהוא התחייב. רק אם הסתירה בלתי ניתנת לגישור – ההתפטרות נכונה יותר.
שוב תודה