קיימת רק דרך אחת הפותחת את האפשרות לתשובה ולתיקון של מעשי פגיעה:
הכרה, ובקשת סליחה.
זה לא מספיק. אבל זה תנאי הכרחי וראשוני .

הכרה בעובדות של מה שאירע, והפסקת הכחשתן;
הכרה במשקל החמור של העובדות בדבר הפגיעה, והימנעות מאמירות “זה היה רק דבר חסר משמעות” וכדו’; 
הכרה בכך שזו אחריות הפוגע – לא של הנפגע, ואי האשמת הקרבן.

את כל זה למדנו מיהודה שאמר בפומבי “צדקה ממני” כלפי תמר , וכלפי הציבור שיהודה עמד חס ושלום לחולל הוצאה להורג אסורה.
את זה למדנו מדוד המלך , שאמר “חטאתי לה'”.

ובקשת מחילה מהנפגע. ישירות. כפי שכתוב בהלכה. גם בהלכות ערב יום הכיפורים; גם במשנה בבבא-קמא העוסקת בחובות המוטלות על החובל בחברו. זו העמדה החד משמעית של ההלכה, ואין אחרת.

התשובה – היא עניין שבין הפוגע לבין קונו;
ההשתנות – היא המבט האינטימי כלפי העתיד; כל זה אינו רלוונטי כלל וכלל כאשר הצעדים הראשונים לא נעשו – הכרה ובקשת סליחה מהנפגעים.

אין דרך עוקפת, ואין תחליף .
וידוי בפני כומר המעניק סליחה ומחילה היא פעולה נוצרית. לא יהודית.
הווידוי על פי אמונתנו נעשה בין אדם ובין א-לוהיו, אולם הוא לא יכול להיעשות כשאדם טובל ושרץ הפגיעה עוד בידו, והוא לא הכיר בה, ולא ביקש את מחילת הנפגעים.
ואז נפתחת דרך לתיקון. תיקון הקלקול. תיקון חילול השם הנורא. תיקון כל מה שצריך לתקן.

לקריאה נוספת בנושא זה:


תגובה אחת על “האם ניתן לתקן פגיעה מינית?”

  1. י.ד הגיב:

    כילד שעבר פגיעה בתוך משפחתי הגרעינית, והיום אני כבר בן 42, אגיד לפני הכל, תודה על ההכרה בנושא קשה זה על ידי אנשי תורה והלכה. הדרך לתיקון היא ארוכה מאוד, עברו יותר מ30 שנה מאז נפגע גופי ונפשי. המאמץ הגדול, של ילד שנפגע, וגדל להיות איש, גבר, הוא בנקודה מאוד מדוייקת בעיני, והוא : אובדן התמימות. כלומר, אחד מהדברים שנפגעים בנפש- הוא אותה תמימות, אשר עבור חזרה אליה, לאותה תמימות, בגיל מבוגר, צריך להתאמץ מאוד. התימוכין לכך היא בקשתו של דוד המלך: “לב טהור ברא לי אלוקים, ורוח נכון חדש בקרבי” ולא סתם כך, לב שהיה טהור, ונפגם בגיל צעיר, מכדי שניתן היה להכיל. רוח נכון- אותם עיוותים שנוצרים בליבם של הנפגעים בילדותם. על אותה תמימות, שווה להתאמץ, ושלוחה ברכה ואמונה לכל ילד, נער, וגבר, דעו כי אפשר הדבר. זה יכול לקחת עשרות בשנים, אבל זה יגיע, הלב הטהור יגיע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.