האם ניתן לחיות בשלום במציאות של מחלוקת?

"שבתון", פרשת משפטים התשפ"א

תקציר

לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי. כיצד הצליחו בית הלל ובית שמאי לחיות בשלום למרות המחלוקות המהותיות ביניהם?

אחת המשניות המפורסמות עוסקת ביכולת של בית שמאי ובית הלל להתקיים במשותף, ולאפשר אפילו נישואין בין בית לבית. זה לא היה פשוט, בשל העובדה שאפשר שיהיו פסולי חיתון – ממזרים – שיוגדרו ככאלה בבית שמאי, אף שהם לא כאלה בבית הלל, וכן לחילופין. דוגמה לדבר: אדם קידש אישה בשווה פרוטה, ולאחר מכן קידש אותה אחר בשווה דינר: לבית הלל היא נשואה לראשון, וממילא אם חיה עם השני – הילדים ממזרים; לבית שמאי היא מקודשת לשני, ואם היא חיה עם הראשון – הילדים ממזרים. זו דוגמה אחת בלבד להשפעה של כמה מחלוקות בנושאי נישואין בין הבתים, וצירוף המשניות כולן היה אמור להביא להפסקת הנישואין בין הבתים.

אף על פי כן קובעת המשנה "אע"פ שאלו אוסרין ואלו מתירין אלו פוסלין ואלו מכשירין לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל ולא בית הלל מבית שמאי" (יבמות פ"א מ"ד). ברם, המשנה אינה מפרטת את הבסיס לאפשרות הזו, וכיצד מתגברים על העובדה שמדובר במציאויות של ממזרות הדדית?!

לסוגיה זו נאמרו תשובות מגוונות. הבבלי, לדוגמה, מביא באחד מתירוציו את הדרך בה הלכו: ""לעולם עשו, דמודעי להו ופרשי", כלומר: כל צד כיבד את עמדת השני, ועל כן דאג שלא לגרום לשני קלקול; התוספתא מביאה את הפסוק שלאורו פעלו: "אלא נהגו האמת והשלום ביניהן שנ' האמת והשלום אהבו", אלא שלא ברור מדבריה האם כוונתה לומר שהפיתרון היה במסירת מידע מדויק האחד לשני (כפי שהבבלי אמר), או שהשלום גרם לקבל את העמדה ההדדית, ולא לפסול אלו מאלו; בירושלמי ישנן הצעות נוספות, שהלכו לחומרא, וכן גם קביעה היסטורית: "המקום משמר ולא אורע מעשה מעולם".

בין כך ובין כך, מתברר מסוגיה זו כי יש דרך לקיים מחלוקת עמוקה, ואף על פי כן להיות קשורים האחד בשני. הדבר נכון ביחס לנישואין, שב"ה אינם מהווים (עדיין ?) מעצור, אולם גם צריך לשמש כמטפורה: אפשר שתהיה מחלוקת עמוקה בנושאים שונים, ואף על פי כן יהיה כבוד הדדי של כל הגישות, ניסיון למניעת הכשלת צד אחד במעשי הצד השני, חיפוש אחר דרך משותפת של "הליכה לחומרא" השוללת קיצוניות של אחד הצדדים, או אפילו אפשרות שהשלום חשוב יותר מחלק מהאידיאולוגיות.

זה צריך להיות הלך הנפש הראוי בין הצדדים השונים החלוקים. בעולמות הרוחניים, כמו גם בפוליטיקה. הוא מחייב ענווה, הכרה שלא כל האמת מצויה במקום אחד, וחשיבות עצומה לחתירה לשלום. אין הכוונה לשלום שהוא תוצאה של מריחה ורידוד, אלא של הכרה עמוקה בכך שנצטווינו להיות נאמנים גם לאמת וגם לשלום, ואין לך כלי מחזיק ברכה יותר מן השלום.

אולי יעניין אותך גם:

מאמרים נוספים בנושא

מאמרים

מדבר שקר תרחק

מאמרים

האם ניתן לסמוך על הציבור?

מאמרים

להסיר שנאה

אישה אוחזת שלט me too

מאמרים

מהלך כפול למאבק בפגיעה המינית

מאמרים

לשקר ולהיכנס לגוש קטיף

מאמרים

האם יש ללכת אחר הרוב? מבט אתי לפרשת "משפטים"

מאמרים

טיפול באדם ההולך למות

מאמרים

בני אדם אנחנו, וכולנו טועים

עוד בצהר לאתיקה

לב בחול

מאמרים

לחשוף או להסתיר? האתיקה של עולם השידוכים

מאמרים

להחזיר אותם עכשיו

מאמרים

לא תעשו עוול במשפט

מאמרים

כשדבר ה' סותר את המוסר הפנימי

כפות ידיים של ילד אוחזות בשתיל

מאמרים

לא עבודה זרה: איכות הסביבה צריכה להיות חלק מהעולם האמוני היהודי

מאמרים

כלכלה אנושית: דווקא בשעת משבר חובה לבחון שיקולים אנושיים ומוסריים

מאמרים

השד ברח מהבקבוק: האדרת העמדות הקיצוניות עלולה לקרוע אותנו

אדם מפנה אצבע מאשימה

מאמרים

איך ניגשים להאשמות כלפי הרב טאו?