"כי התורה לא תסמוך על הנס" – דברי הרמב"ן הכותבים בפרק הפותח את ספר במדבר מבארים את הצורך במפקד. תשומת הלב ניתנת לכך שמדובר במפקד צבאי: "מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל, תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם, אַתָּה וְאַהֲרֹן". לכך מתלווים היבטים רבים נוספים הקשורים במפקד. התורה עוסקת בסדר המסע לארץ ישראל; היא עוסקת בדגלים ובאותות של המחנה, ובהקמתו של צבא מקביל לעבוד עבודה באהל מועד. מדוע יש צורך במפקד? "…והיו משה והנשיאים צריכין לדעת מספר חלוצי צבא המלחמה, וכן מספר כל שבט ושבט ומה יפקוד עליו בערבות מואב במערכות המלחמה, כי התורה לא תסמוך על הנס שירדוף אחד אלף, וזה טעם 'כל יוצא צבא בישראל' ,כי המניין מפני צבא המלחמה…" (פירוש על התורה במדבר א, לב).
ואכן, הדבר הראשון שנעשה בכינונה של כל יחידה צבאית הוא רשימה שמית של הנוכחים, ומיון המקצועות הצבאיים של יחידות המשנה (השבטים). דברים דומים כתב רמב"ן גם על שליחת המרגלים: "…אבל ישוב העניין בזה, כי ישראל אמרו כדרך כל הבאים להילחם בארץ נכריה ששולחים לפניהם אנשים לדעת הדרכים ומבוא הערים ובשובם ילכו התרים בראש הצבא להורות לפניהם הדרכים.. וזו עצה הגונה בכל כובשי ארצות.. כי הכתוב לא יסמוך בכל מעשיו על הנס, אבל יצווה בנלחמים להיחלץ ולהישמר ולארוב, כאשר בא הכתוב במלחמת העי…" (שם יג, ב).
הרמב"ן בוודאי אינו מכחיש את החשיבות העליונה של פניה כלפי שמייא בעת מלחמה. למעשה מדובר בפסוקים מפורשים שיופיעו בהמשך: "וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם – וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת, וְנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם וְנושַׁעְתֶּם מֵאֹיְבֵיכֶם". זו דרכה המיוחדת של תורה – שיש בה תביעה גדולה לעשייה ארצית, ומודעת עמוקה לסייעתא דשמייא, ושניהם מצטרפים יחד לתפישת עולם מלאה. זו דרכה של תורה בהתנהלות המלחמות.
אולם, רמב"ן אינו מייחד את הכפילות הזו למלחמה בלבד. טענתו היא שכך התורה נוהגת בכל העניינים כולם. מעבר לניסוחים דלעיל, כותב רמב"ן דברים דומים לדוגמה בהקשר של דיני צרעת, כאשר הוא מבאר מפני מה נאמרו לאהרון, ולא לאהרון ולבניו: "…או שתרמוז דין אהרן עצמו, כי לא תסמוך התורה באזהרותיה על הנס, אבל כסתה על אהרן לכבודו, ולרמוז לנו שלא יארע לו כן" (ויקרא כא, יז), לאמור: אכן על אהרון ישמרו שמיים מפני הופעת נגע בו, אך לא מכאן ואילך, שכן זו דרכה של תורה.
מצוות תורה אחת בלבד מבין תרי"ג מצוות תלויה בנס, ועל כך כותב רמב"ן בפרשה הבאה: "…והנה אין בכל משפטי התורה דבר תלוי בנס זולתי העניין הזה (המים המאררים), שהוא פלא ונס קבוע שיעשה בישראל בהיותם רובם עושים רצונו של מקום…" (שם ה, כ).
ואכן, כך נוהג כל הנאמן לתורה ולמצוות בכל תחום ובכל עניין. כשהוא חולה – הוא הולך לרופא בדרך הטבע, ולא זו בלבד אלא שיש לא מעט עמותות המסייעות למצוא את הריפוי הטוב ביותר עלי אדמות, ואין הוא אומר לעצמו כי כיוון שהרפואה בידי שמיים הוא יפתור את בעייתו הרפואית בדרך א-להית. הדבר כמובן אינו סותר את העובדה שאנו מתפללים לרפואה; כשהוא זקוק לכסף – הוא הולך לעבוד או מחפש פתרונות כספיים אחרים, ואין הוא אומר לעצמו כי כיוון שהפרנסה משמיים – אין צורך כלל להתאמץ, אלא די לנו בתפילה ובמצוות, וכן על זה הדרך בכל נושא הנוגע לחייו של ההולך בדרך התורה. בד בבד, הוא מזכיר לעצמו בכל עת כי "… לֹא בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית יְהושִׁיעַ ה', כִּי לה' הַמִּלְחָמָה, וְנָתַן אֶתְכֶם בְּיָדֵנוּ" (דוד לגלית), וכי ריבונו של עולם הוא הרופא כל בשר ומפליא לעשות. אלה שתי התנועות המתמידות של אמונת ישראל.
מאמר זה פורסם לראשונה באתר "שבתון"
