האם יש פגם אתי בהיותה של מדינת ישראל שדה הניסויים הגדול בעולם של החיסונים? הפגם האתי הגדול ביותר טמון בכך שאנחנו כאזרחי המדינה לא מסוגלים לענות על כך, כי המידע אינו שקוף.
אנחנו לא יודעים מה הובטח על ידי מדינת ישראל, אנחנו לא יודעים עד תום מה התמורה, אנחנו לא יודעים מה המחיר, ואנחנו לא יודעים למה מדינת ישראל סירבה לכך קודם לכן ועתה היא מסכימה. זהו הפגם האתי החמור ביותר – ממשלה שאינו פועלת בשקיפות מול אזרחיה, בנושאים המהותיים ביותר, ובכך גם מאבדת את אמון הציבור למטה מהשפל שהוא נמצא בו כעת, גם מונעת ביקורת ציבורית, ואולי מונעת תמיכה ציבורית במהלך. ״ממשלת יודעי הכל״ היא מסוכנת מאוד, ועוד יותר ״ראש הממשלה יודע הכל״.
יכול להיות שהחלטה זו היא הטובה ביותר. יכול להיות שמדובר בהישג מצוין. יכול להיות שראוי מאוד שמדינת ישראל תסכים להיות שדה ניסויים רחב היקף למען האנושות כולה, ובדרך תרוויח הרבה מאוד מכך שהיא מקבלת את החיסונים. יכול להיות שהכל עומד בקריטריונים המדעיים ובתהליכי הניסוי. יכול להיות שאין מדובר בסיכון יותר גדול מקבלת החיסונים האלה גם בלי הסכמה. יכול להיות שמדובר ברווח עצום ובתמורה מתאימה. הכל יכול להיות – אבל כיוון שהוא לא שקוף, אין אנו יכולים להניח שזו אמנם תמונת המצב. לממשלה אסור להתנהל שלא בשקיפות בנושאים שאינם מחייבים הסתרה.
יכול גם להיות שההחלטה הזו היא הגרועה ביותר. כמי שהיה שנים הרבה חבר בוועדת הלסינקי העליונה לניסויים רפואיים וגנטיים בבני אדם – אני מכיר היטב את סוגיית הסיכונים במאגרי מידע ענקיים. לא לחינם האתיקה תובעת הסכמה מדעת גם למאגרי ידע כאלה. יודגש כי אין מדובר בהסכמה בלבד, אלא בהסכמה מדעת, לאמור: בהסכמה שניתנת לאחר שנפרש בפני המסכים המידע הדרוש. אין אנו יודעים איזה מידע מעבירה המדינה לפייזר, עד כמה הוא אנונימי (לא קידוד כפול – אלא אנונימי!)? עד כמה הוא סטטיסטי בלבד? האם היא מעבירה גם מידע גנטי? האם יש תמורה נוספת שהמדינה מעבירה לחברה פרטית? איזה הגנה המדינה תבעה מפייזר ואילו חומות כנגד מתקפת סייבר, ועוד ועוד.
כאמור, אנחנו כציבור לא מסוגלים לקבוע האם אנחנו תומכים בכך או מתנגדים לכך. זה גם פותח פתח להעצמת תפישות הקונספירציה והתנגדות מחד גיסא, ואדישות לזליגת מידע רפואי מאידך גיסא. זהו פגם נוסף במשילות, ובאתיקה של קבלת ההחלטות.
תתכבד המדינה ותפרוש את המידע החיוני הזה בפני הציבור – יכול להיות שהיא תופתע מכך שכשחושפים מידע אמין בפני הציבור הוא דווקא מעניק תמיכה לממשלה, או שהיא תופתע מכך שהצעד שנחשב בעיניה לגיטימי ייתפש בעיני הציבור כמופקר. אך ממשלה הטוענת כל הזמן שמקור סמכותה הוא הציבור – אינה רשאית לקבל החלטה כה גורלית בלי שהציבור שבשמו היא פועלת יוכל להביע את עמדתו בדרכים בהן עושים זאת במדינה דמוקרטית.
לקריאה נוספת:
