הכבדת לב היא מהאירועים המרתקים ביותר בעולמו של האדם. הקורא בעיון את סיפור מכות מצרים בוודאי שם לב לעובדה שיש להבחין בין חמש המכות הראשונות, המופיעות בפרשתנו, ובין החמש המכות האחרונות, שחלקן בפרשתנו וחלקן בפרשה הבאה. בחמש הראשונות הקב"ה לא התערב בהכבדת הלב, כי אם פרעה הוא זה שהכביד את ליבו; בחמש האחרונות התערב ריבונו של עולם, והוא הכביד את ליבו של פרעה.
חלוקה זו אינה פרשנית בלבד, אלא היא כתובה במפורש במכת ברד: "…כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וָאַךְ אוֹתְךָ וְאֶת עַמְּךָ בַּדָּבֶר וַתִּכָּחֵד מִן הָאָרֶץ. וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ – בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת כֹּחִי וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ". הקב"ה מחלק בין שתי קבוצות המכות. מכת דבר, המכה החמישית, הכחידה למעשה את פרעה. אף שהוא חי ונושם – התורה מגדירה אותו כמי שנכחד מן הארץ. ומדוע? כי עד כה הוא הוא היה בעל יכולת בחירה, והוא זה שהחליט להכביד את ליבו. לעומת זאת, מכאן ואילך הקב"ה הוא זה שמעמיד אותו, כאשר אין מדובר באפשרות שלו לבחור, והוא משמש מצע בלבד לצורך הופעת ריבונו של עולם וכוחו, והפיכת סיפור יציאת מצרים לסיפור העולם כולו.
דברים מפורשים כאלה יהיו כתובים גם בתחילת הפרשה הבאה. אף שבסוף פרשתנו – במכת ברד – כתוב "…וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד משֶׁה", המלמד לכאורה שעדיין במכה השביעית פרעה הוא זה שמקבל את ההחלטות והוא מחזק את ליבו, מבהירה מייד התורה בתחילת פרשת 'בא' שאין הדבר כן, וחוזק הלב והכבדתו אינם נובעים מבחירתו של פרעה, כי אם מדבר ה', ולמטרה מובהקת: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה: בֹּא אֶל פַּרְעֹה, כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ. וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'".
קיומו המשמעותי של אדם הוא אפוא כשהוא נמצא במעמד שהוא הבוחר והוא המכריע. הבחירה החופשית שניתנה לאדם כוללת בין השאר את האפשרות להשתנות ולהתנהג אחרת, או להעדיף את ההישארות באותו מקום שהוא נמצא בו, לחזק את ליבו ולהכביד אותו. אחד ממקורות הרע בעולם, לדוגמה, טמון בעיקרון זה. ריבונו של עולם איפשר לבני אדם גם לבחור ברע ובמתועב, וזה חלק בלתי נפרד ממהותו של האדם כבעל צלם א-לוהים ויכולת העדפה של דרך אחת על פני רעותה. במקביל, איפשר ריבונו של עולם לאדם לבחון את דרכו מחדש, לתת את דעתו על שינויים שמתרחשים סביבו, ולאפשר לספק לאתגר אותו.
אין מדובר באידיאולוגיה חתרנית והרסנית, שכל מטרתה היא לקעקע ולפרק, ולהיות בתנודה מתמדת ללא התמסרות וללא מחויבות. חלק מתרבות העולם בו אנו חיים דבקים בתפיסה כזו, ההורסת כל חלקה טובה של ברית ושל דבקות. מדובר בתשומת לב לשאלה האם חס ושלום אנו נוטים לכיוון ההפוך, והוא הכבדת לב וחיזוקו, כדי שלא לאפשר לנו לפרוץ דרכים אחרות ולהיות מודים על האמת. אדם עלול לטשטש בין נאמנות חיובית מאוד לדרך בה הוא מאמין, ובין אטימות שלילית לצורך להתבונן בעצמו מחדש, ולראות שמא מדובר בהכבדת לב שלילית, שפעמים רבות נובעת מגאווה ותחושת מלאות שחצנית.
אנו יכולים אפוא להשתמש במה שאירע לפרעה כראי וככלי בחינה תמידיים, ולחתור לכך שאנו נהיה במקום בו אנו נמצאים מכוחה של בחירה מחודשת מתמידה בדרכנו ומודעות לחובה לנער את ההסתיידות הרוחנית וכובד הלב, כדי שהאמת שבנו תהיה מכוונת ומדויקת.
מאמר זה פורסם לראשונה באתר "שבתון"
