שתי דרכים עומדות בפני אדם שספג אלימות קשה מהסביבה ולא זכה להגנתה. הראשונה בהן היא לומר כי בשל העובדה שאף לא אחד נחלץ להגנתו – הוא לא חייב דבר מעתה והלאה לאף אחד, ומותר לו לאמץ את השיטה ולפגוע באחרים; אפשרות שנייה היא לומר לעצמו כי דווקא הוא, שחווה את האלימות הקשה, לא ינהג בה, כיוון שהוא מבין את מחירה הקשה.
מצוות זכר ליציאת מצרים כוללות בתוכן את המבט המיוחד הזה. התורה מזהירה "וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים", ומצוות נוספות ברוח זו, כולל מצוות נתינת המנוחה לעבד ביום השבת. בכך היא מלמדת כי עמדת היסוד המוסרית משמעותה הסולידריות עם כל הנמצאים במציאות דומה. העבדות בתקופת המקרא היא חלק בלתי נפרד מהסדר העולמי, אולם התורה תובעת לא לאמץ אותה כפי שהייתה נהוגה בעולם, אלא להציב יעדים אנושיים ומוסריים המקדמים את מעמדו של האדם-עבד.
סוגיית הפליטים אינה זהה לנושא העבדות: לא אנחנו יצרנו את המציאות הנוראה הזו, ואחריותנו לה אינה קיימת. לא זו בלבד, אלא שחובה לשקלל גם נושאים רבים הנמצאים במסגרת קבלת ההחלטות. מדינת ישראל היא נקודה קטנה על הגלובוס, נאבקת על קיומה כמדינה שרבים מבקשים להשמיד אותה, ועל זהותה כמדינה היהודית היחידה בעולם. על כן, לא ניתן להעתיק אותה כפי שהיא, ולקבוע כי כמדינה יהודית עלינו לפתוח את השערים ולאפשר את הצפת הארץ בפליטים. לא רק אנחנו קיימים בעולם, ולא עלינו מוטל לפתור את כל בעיותיו.
אולם אסור לנו להתעלם מהתנועה המוסרית שעיקרה זיכרון היותנו עצמנו פליטים שאף לא אחד רצה לקבל, ומהמסקנות שאנו חייבים להסיק מכך. כשנימוקים אלה מצטרפים גם אל הצד התועלתי – מעמדה של ישראל בעולם, והרצון כי היא תהיה בצד המיטיב של המדינות – הדבר חיוני עוד יותר.
לפיכך, השאלה אינה בינארית, ולא יהיה נכון להציב אותה כשאלה "האם לקלוט פליטים או לא", אלא מהי המידה הנכונה, ועד כמה מוטל עלינו לעשות זאת. העמדה הנראית לי כנכונה ביותר היא למתוח את הקו לפי עיקרון הפרופורציה, כלומר: לחשב את גודל האוכלוסייה במדינת ישראל מול גודל האוכלוסייה במדינות אחרות הנמצאות בצד הנכון של ההיסטוריה – ולאור האחוז שייווצר לפתוח את השערים בפני הנמלטים מהקרבות, וקצת יותר.
קצת יותר – בשל הנימוקים המוסריים הכרוכים בכך, ולא הרבה יותר – בשל חוסר היכולת לעשות זאת. גם אם נראה כי מדובר במתמטיקה, אין זה נכון. מדובר בחיי אדם, שלומם וטובתם, מכל הצדדים ולכל הכיוונים. כל זה צריך להתבצע כפתרון זמני ולא כפתרון של קבע, ועל ידי גיוס הרוח הטובה של רבים בציבוריות הישראלית לצורך כך, בדרך שתביא מזור לנמלטים כפי שמתאפשר לנו כמדינה.
אולי יעניין אותך גם:
- קליטה וסיוע לפליטים ואזרחי אויב
- האם מותר להתפלל לרפואת נפגעי הפיצוץ בלבנון?
- “ואם אין לאיש גואל” – על היחס לגר
- האם מוטלת על המדינה חובת סיוע לפליטים [נייר עמדה]
