"הרבה ארבה עצבונך והרונך" – מראשית ימי הבריאה מילאו נשים שני תפקידים בהריון: האחד מקור גנטי (ביצית) שביחד עם המקור הגנטי של האיש (זרע) יוצרים את העובר, ושני, נושאת ההריון עד ללידה.
בשל העובדה שבמשך אלפי שנים לא ניתן היה לפצל בין שני התפקידים – לא עלו שאלות הלכתיות הנובעות מעובדה זו. עם פיתוח ההפריה החוץ-גופית נוצרה גם האפשרות שאישה אחת תהיה המקור הגנטי, ואישה אחרת תישא את ההריון. עובדה זו יצרה אין ספור השלכות ביולוגיות, מוסריות ומשפטיות, וכדרכה של תורה – פתחה בפני ההלכה עולם שלם של דיונים.
האתגר הגדול הוא התמודדות עם תופעה מדעית חדשה ללא מקורות שעסקו באופן ישיר.
שאלת היסוד בהלכה היא כמובן שאלת היוחסין – האם היילוד מיוחס לאישה הנושאת (הפונדקאית) או למקור הביצית. תיאורטית ישנן חמש אפשרויות: הוא מיוחס לאישה הנושאת; הוא מיוחס למקור הביצית; הוא מיוחס לשתיהן; הוא אינו מיוחס לאף אחת מהן, כי אף מהן אינה אמא מלאה; ללכת לחומרא בכל ההקשרים.
ההשלכות של שאלה זו הן עצומות, ומתפרשות על תחומים רבים בהלכה: על מי הוא יושב שבעה? למי הוא פסול לעדות ? את מי הוא יורש ? וכדו'. אך כאמור, בראש ובראשונה השאלה נוגעת למצב בו אחת הנשים אינה יהודיה על פי ההלכה: באיזה מצב הוא חייב בגיור ובאיזה הוא נחשב כיהודי.
כיצד ניתן לפסוק בשאלה זו? חלק מהפוסקים ביקשו ללמוד מסוגיות מגוונות, כגון: סוגיה העוסקת בדיני ייחור מעץ צעיר המורכב על עץ ותיק – האם סופרים את שנות הערלה לפי הייחור הצעיר, או לא חל עליו דין ערלה, שהלוא הוא מורכב על עץ ותיק, והקבלת הסוגיה הזו לפונדקאות.
זו רק דוגמה אחת, ויש עוד. חלק מהפוסקים עסקו גם בסברות: לדוגמה, התומכים בראיית הפונדקאית כאם ההלכתית טוענים שזו הדרך היחידה שההלכה יכולה לאמץ, שהרי לא בהכרח יש לנו כלים לדעת מי מקור הביצית, ורק על הלידה ניתן להעיד; לכיוון השני, אם נניח שהפונדקאית היא האם ההלכתית נעמוד בפני מבוכה גדולה ביום שניתן יהיה לעבור את ההריון כולו ברחם מלאכותית – האם האינקובטור יוגדר כאם? וכאמור – אלו דוגמאות בלבד. ממוצא דבר ומתרבות המחלוקת הבית מדרשית נחלקו הפוסקים בשאלה זו, ונאמרו עמדות מגוונות שאינן עולים לכדי שיטה אחת.
על כן, בפועל, מומלץ בפני כל תהליך של פונדקאות, או של תרומת ביצית, לדאוג שמלכתחילה שתי הנשים תהיינה יהודיות על פי ההלכה, כדי שלפחות לא תעלה השאלה האם היילוד הוא יהודי או גוי.
החוק בישראל מחייב זאת, אולם הוא לא פותר את הבעיה, בתהליכי פונדקאות בחוץ לארץ, בשל העובדה שהגדרת יהודי בחוק אינה זהה להגדרתו בהלכה. במצבים שהדבר לא נעשה – נראה שרוב מוחלט של פוסקי ההלכה מחייבים "גיור לחומרא" כדי שלא יהיה מצב שהיילוד הוא יהודי לפי חלק מהשיטות וגוי לפי אחרות, אלא הוא יהיה ראוי לבוא בקהל ישראל לכל העמדות.
אולי יעניין אותך גם:
