“אני לוקח את האחריות על מעשי”.

האם מי שעשתה מעשה פסול או מגונה בעבר פסולה לכל תפקיד ציבורי מכאן ואילך ? האם מי שהתבטא באופן מחפיר אינו יכול להיות דובר ציבורי ? האם חטאים יכולים להימחק גם במישור הציבורי ? שאלה זו גוברת והולכת בשל הטכנולוגיה ומנועי החיפוש, שמצמצמים מאוד את אפשרות השכחה. בעבר היינו מתבטאים בביטוי “מחר יעטפו בזה דגים”, אולם לא עוד, ולא זו בלבד, אלא שאפשרות הפצת דברי העבר לכל דכפין קלה הרבה יותר, וחוסמת אפשרויות בצורה עוצמתית.

העולם כולו מתמודד בשאלת “הזכות להישכח”, ונקבעים חוקים ותקנות רבים ביחס לכך. לא זו בלבד, אלא שיש חברות מסחריות העוסקות בניהול מחודש של התדמית ברשת האינטרנט, בהצפת מידע חיובי שיטביע את העבר, במניפולציות על מנועי החיפוש, וכל זה כדי לנסות ולמנוע את התפרצות העבר לתוך עולמנו.

כמה טוב היה אם גם ביחס לסוגיה זו היינו פונים לדמותו של יהודה, ולומדים ממנו את היסודות הבסיסיים ביותר. התשובה לשאלה האם ראוי שהעבר יציף מחדש את אפשרויות העתיד אינה בינארית. היא תלויה בתהליך מוגדר של “תשובה ציבורית”. היא חלק ממשנת התשובה הקובעת כי כמעט ואין דבר שלא ניתן לתקן, אך הדבר תובע תהליך תשובה – בין במישורים האישיים ובין הציבוריים. התנאי ההכרחי הראשון הוא הודאה פומבית בשגיאה, בחטא, בהתנהגות הלוא-ראויה. אמירתו של יהודה “צדקה ממני” מלמדת אותנו גם את החשיבות של הכרה עמוקה בכך שההתנהגות לא הייתה ראויה, וגם את החשיבות העצומה שזו הצהרה פומבית. שכן מי שעמד לפגוע באדם מול כל הציבור גם מחויב לעשות את תהליך התיקון באופן ציבורי.

ברם, בשנים האחרונות השתלט המינוח “אני לוקח את האחריות על מעשי” ככלי ריק ושדוף, של אלה המבקשים לעשות מעשה זמרי (לא לתקן שום דבר) ולקבל שכר כפנחס. למשפט “אני לוקח את האחריות” חייב להיות המשך: מה מתכוון האומר אותו לעשות כדי לתקן את מה שקלקל. יהודה לא רק אמר “צדקה ממני”. הוא עצמו נשא את תמר, ובכך לא הותיר אותה בבדידותה, כי אם הכניסה לתוך ביתו, ואכן קיבל על עצמו את האחריות כלפיה. אין משמעות של ממש למילים שאין להם כיסוי מעשי, וקבלה של תהליך תיקון, גם כדי לרפא את מה שנעשה בעבר ואת מי שנפגע, וגם כדי להקים גדרות רחבות יותר כדי שלא ליפול בעתיד. כשיסודות אלה נעשים בפועל ניתן להתייצב בפני הציבור ולומר כי מתוך תהליך התיקון נפתחת מחדש האפשרות למלא תפקידים ציבוריים.

לקריאה נוספת

7 תגובות על “האם איש ציבור שחטא זכאי להזדמנות שניה?”

  1. יוסי בר תקוה הגיב:

    שלום הרב שרלו.
    אני משתתף בשיעורים של הרב זילברשטיין שליט”א. מרגיש צורך לשתף באחד המקרים שהגיעו לפני הרב ששינה אצלי את מבט האתיקה לתפקידים ציבוריים.
    בבית חולים אחד היה ראש מחלקה שהיה מספר 2 בתחומו בארץ. הרופא היה מנתח מעולה ומסירותו לחולים היתה בעלת שם. אך הרופא היה קלפטומן. הוא גנב חפצים של חולים וכמוכ גם גנב ציוד מבית החולים. כמובן שדיברו עם אותו רופא מספר פעמים בנושא, אך דבר לא עזר. באו לשאול את הרב זילברשטיין מה לעשות ברור להם לגמרי שרופא בעל מומחיות כזו בסדר גודל כזה הם לא ימצאו.
    הרב זילברשטיין לא ידע מה לענות ופנה לרב ניסים קרליץ.
    הרב ניסים פסק כך. אם אין רופא אחר באותו סדא גודל שיכול להחליף אותו אז ברור שחייבים להשאיר אותו לטובת החולים. בענייני הגניבות, על בית החולים לפצות את הפציינטים הנפגעים מכך (ואולי להגיע בנושא זה להסדר עם חברת ביטוח).
    מה שאני הקטן מבין מכך הוא שבעניינים של טובת הציבור יש לשקול ולנתח האם הקלקלה של איש הציבור, פוגעת בכישוריו לבצע את המטלה הציבורית שבה הוא משמש. בד בבד עם השיקול האם ימצא מחליף בעל כישורים בסדר הגודל של האדם המכהן בתפקיד.

  2. יוסי בר תקוה הגיב:

    מוסיף כאן לתגובה שכמובן מדובר פה במקרה של פגיעה ברכוש ולא בפגיעה גופנית או נפשית באדם אחר.

  3. יובל שרלו הגיב:

    תודה רבה על דבריך.
    את עמדתו של הרב זילברשטיין הי”ו אני מכיר כבר שנים רבות, והיא פורסמה בדרכים שונות. אף אני משתמש בה מידי פעם, ראה כאן: https://www.facebook.com/RabbiCherlow/posts/1971301929597932/

  4. יוסי בר תקוה הגיב:

    ולטורף הענין. אם הרב חושב שישנם מקרים שבהם אפשר להשאיר איש ציבור שכשל בדבר שאינו קשור לכישורי תפקידו?
    או בכל מקרה כאשר אדם חטא, ואינו חוזר בו, יש להדיחו מתפקידו הציבורי אף אם לא ימצא אדם מוכשר כמותו.

  5. יוסי בר תקוה הגיב:

    ולטורף הענין. אם הרב חושב שישנם מקרים שבהם אפשר להשאיר איש ציבור שכשל בדבר שאינו קשור לכישורי תפקידו?
    או בכל מקרה כאשר אדם חטא, ואינו חוזר בו, יש להדיחו מתפקידו הציבורי אף אם לא ימצא אדם מוכשר כמותו.

  6. יובל שרלו הגיב:

    קשה לענות על שאלה זו.
    וזאת גם בשל ההנחה שמי שפגום מבחינה מוסרית – פגום גם בפועל מבחינה מקצועית. זאת גם הביקורת על הכלל שקבע הרב זילברשטיין הי”ו, שכן מניסיוננו ראינו לא פעם שכאשר מדובר באיש מקצוע לא מוסרי, גם אם זה כעת לא בתחום שהוא עוסק בו, הדבר מחלחל גם לתחום המקצועי שלו.
    על כן, כדי להשאיר אותו במקצועו הוא אכן צריך להיות בולט באופן מיוחד בתחום המקצועי. כך, לדוגמה, ביאר הרשב”א את העובדה שדוד המלך הותיר את יואב בן צרויה בתפקידו.

  7. יוסי בר תקוה הגיב:

    תודה רבה. ויישר כח לרב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.