מצוות שילוח הקן מהווה את אחד ממקורות היסוד לעיסוק במשקלם של טעמי המצוות. לסוגית טעמי המצוות יש השלכות רבות, כשאחת מהן היא הרחבת המצוות: רק אם נדע את שורשה של המצווה נוכל להרחיב אותה למקומות נוספים. דוגמה לדבר: הפסוק מחייב “ועשית מעקה לגגך… ולא תשים דמים בביתך”. פרשנות מילולית מטילה את החובה להקים מעקה רק בגג ו/או רק בבית, ולכאורה פוטרת מאחריות את רשות הרבים, או מכשולים אחרים המסוכנים לבריות. אולם משעה שיורדים לשורשה של המצווה – יכולת ההרחבה, וההבנה העמוקה של יישומה הולכת וגוברת.

רמב”ן ביאר שני ביאורים לשורש מצוות שילוח הקן, כשאחד מהם הוא זה: “…או שלא יתיר הכתוב לעשות השחתה לעקור המין אע”פ שהתיר השחיטה במין ההוא, והנה ההורג האם והבנים ביום אחד או לוקח אותם בהיות להם דרור לעוף כאלו יכרית המין ההוא”, לאמור: מצוות שילוח הקן ומצוות “אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד” באה להקרין את החובה מהתורה (“כאילו”) לשמור על המינים השונים הקיימים בעולם. מותר לשחוט ומותר לצרוך בשר, אולם הדבר חייב להיעשות באחריות כלפי העולם, ושמירה עליו. אמנם, בפועל לקיחת אם על בנים אינה השחתת מין, אולם התורה אוסרת אותה כדי ללמד אותנו את המשימה הגדולה שלנו כלפי העולם.

שינויי האקלים, זיהום כדור הארץ, אובדן מינים שונים בעולם וכדו’ נתון במחלוקת מתמשכת, למן השאלה האמנם מתחולל דבר מה חריג, האמנם הוא תוצאה של מעשי ידי אדם, מהן הפעולות המתחייבות מכך, והיכן הדבר נמצא בסדרי העדיפויות. בדרך כלל ניתן לומר שרוב סדר היום של הציבור הנאמן למצוות אינו נמצא בתחומים אלה, והם גם מזוהים עם “השבט” שעוסק בהם, ועל כן הם לא שייכים ל”שבט” שלנו. אבל הסימנים הולכים וגוברים שאכן משהו לא בסדר. מדובר בפרמטרים רבים, ולא באירוע אחד או בתחום אחד. ואפילו על דרך הספק – זו צריכה להיות קריאה גדולה לנו להיות חלק מהתנועה העולמית ההולכת וגדלה של אחריות לקיימות העולמית.

חשוב להדגיש: יש הרבה צללים בתנועות האלה. לעתים – הפתרונות המוצעים יחצניים יותר, אך למעשה מזהמים הרבה יותר; לעתים מדובר בהסוואה למגמות אחרות; לעתים מטילים את המשימה על מי שקל להטיל, ולא על מי שאכן צריך יותר; ובעיקר – לעתים מדובר בתנועה הדומה לעבודה זרה חדשה. אולם, כל אלה הם צללים שצריך להתמודד עימם, ואין בהם כדי לשחרר אותנו מהאחריות הגדולה לעולמו של הקב”ה.

המניע שלנו לכך הוא כפול. ראשית, בני אנוש אנחנו, ואנחנו רוצים בטובת העולם ובטובת הדורות הבאים לנו. אולם מדברי הרמב”ן כאן וכן ממקורות אחרים עולה שאנו מופקדים על כך גם מכוח התורה והאמונה. זוהי המשמעות של צלם א-לוהים והאחריות לעולם שהטיל עלינו ריבונו של עולם. משעה שנבין שזו גם מצווה המוטלת עלינו נשתחרר מה”שבטיות”, נצמצם מאוד את ההתקוטטויות הפנים מגזריות על עניינים פעוטים, ונתמסר לאחר האתגרים הגדולים הקיימים היום בעולם – עצם קיומו.

אולי יעניין אותך גם:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.