"אל תהי חכם בעיניך, ירא את ה' וסור מרע" (משלי ג, ז)
העקרונות הם די פשוטים:
מותר לאדם להחליט כי הוא אינו רוצה להתחסן. לא ניתן לכפות התערבות בגופו של אדם.
אסור לחברה להעניש אדם כזה.
אולם, מותר לרוב בחברה להגן על עצמו מפני פגיעה רעה של מיעוטים בו. מותר אפוא לחברה, ואולי אף חובה עליה, למנוע את כניסתם של אנשים שיכולים להזיק לה. גם לרוב יש זכויות. לא רק למיעוט.
חובה לפעול בדרך זו בדרך המצומצמת ביותר – כדי שאכן זו לא תהיה ענישה, כמו שאנו מוצאים ב"לשון הרע לצורך", לאמור: מותר לאסור את בואם למקומות שבהם אכן מוכח שזה מסוכן, כמו במקומות סגורים;
חובה לעשות זאת בצורה המינימאלית הנדרשת. לא יותר. ולהיזהר שלא להפוך את זה לפגיעה מיותרת באנשים.
עיקר ההתגייסות צריכה להיות לשכנע את אלה שלא מתחסנים שהם נוהגים שלא כשורה – ועלולים לעבור את העבירות החמורות ביותר של "לא תעמוד על דם רעך".
אולי יעניין אותך גם:
- האם כשתותחי החיסונים רועמים, דינה של האתיקה להשתתק?
- לשון הרע על סרבני חיסונים
- האם מדינת ישראל היא שדה הניסויים הגדול בעולם?
