פתיחה

בין האתגרים הגדולים ביותר המקיפים אותנו בעקבות המלחמה – מצויה התנועה שבין טלטלה עזה, ושינוי בעקבות המאורעות, ובין נאמנות והמשכיות של יסודות האמת שאנו נטועים בהם. מחד גיסא, התחושה הרוחנית היא שלא ייתכן שמה שאירע לא יחולל בנו תמורה, ושאנו נצא אחרי המלחמה כפי שהיינו לפניה. תסכול גדול מתחולל כאשר אנו חוזים בכך שהמאורעות מוכיחים כמעט לכל אחד כי מה שהוא חשב קודם לכן – נכון, וכי למעשה הם מאמתים את צדקת דרכו לאורך המסלול כולו. אין אנו רשאים להתעלם מאירועים בסדר גודל כזה, ולהסכים בהסכמה פנימית שלא יטביעו את חותמם בנו, ואטימות כלפיהם נראית כטעות גדולה וכמעשה לא מוסרי. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר בקהל המאמינים, הרואה במה שהתחולל את מעשה ה,’ ומתוך זאת גם מאמין שיש בה קריאה א-לוהית להתעוררות ולשינוי, על אף הקושי לפענח את דבר ה'.

מאידך גיסא, אמונות היסוד שלנו, ותפישות העולם – נובעות מאמת שאנו דבקים בה, ושיסודותיה הועמקו לאורך שנים רבות של עבודה רוחנית. הן אמורות לעמוד גם מול הסער הגדול הזה. על כן, זוהי דווקא עדות מרשימה לכך שידינו היו אמונה, ושאנו ממשיכים בדרך בה הלכנו. אין אנו גלגל קוצים הנע אנה ואנה במשב רוחות הסער, גם אם מדובר ברוח שאינה מצויה – כי אם כעץ שתול על פלגי מים, ששורשיו נעוצים עמוק במסורת הדורות וביסודות האמונה. אין בכוח המאורעות השונים לעקור את התפיסות היונקות ממעיין הדורות.

הסיפור על יקים איש צרורות מעיד על עמדה רוחנית עמוקה שאינה מתכופפת בפני המציאות (בראשית רבה פרשה סה, פיסקה כב):

"יקים איש צרורות היה בן אחותו של ר’ יוסי בן יועזר איש צרידה, והוה רכיב סוסיה. אזל קמי שריתא אזל למצטלבה. אמר ליה: חמי סוסי דארכבי מרי וחמי סוסך דארכבך מרך! אמר ליה: אם כך למכעיסיו קל וחומר לעושי רצונו! אמר לו: ועשה אדם רצונו יותר ממך!? אמר לו: ואם כך לעושי רצונו קל וחומר למכעיסיו.

[תרגום חופשי: יקום איש צרורות היה בן אחותו של התנא יוסי בן יועזר. באחד הפעמים שיקום רכב בשבת על הסוס, הזדמן שהוליכו לפניו קורת עץ לתלות את דודו התנא יוסי בן יועזר, אשר נתפס על ידי המלכות בttעווןtt לימוד תורה. אמר יקום איש צרורות לרבי יוסי דודו: ראה את הסוס שהרכיבני עליו אדוני, וראה את הttסוסtt שהרכיבך אדונך עליו! אמר לו רבי יוסי: אם למכעיסיו כך –קל וחומר לעושי רצונו! אמר יקום לרבי יוסי: וכי יש אדם שעשה את רצונו יותר ממך!? ענה לו רבי יוסי: אם לעושי רצונו כך – קל וחומר למכעיסיו שיקבלו יסורים יותר מאלו.]."

המציאות לא ערערה במאומה את עולמו של רבי יוסי. העובדות שהציב בפניו יקום איש צרורות היו חסרות משמעות. להפך, הן אפילו חיזקו את תפישותיו, על אף העובדה שהוא היה בדרכו לעמוד הצליבה, ויקום "רכב על הסוס” – הוא סרב להסיק מדבריו של יקום איש צרורות שטעות בידו. אמונתו העמוקה בתורת הגמול הא- לוהית הייתה כה עזה, שמשפל המציאות האישית הוא ראה את מצבו כטוב בהרבה מזה הצפוי ל”עוברי רצונו".

מה אנו אמורים ללמוד מרבי יוסי, ומהי המשמעות של הליכה בדרכיו? כיצד מתיישבים הדברים עם הביקורת המתמדת על קשיות עורף, ועל "ְוֹלא הַבְּטֶתּם אל עֶֹשׂיָה ויְֹצָרהּ מָרחוֹק לא רִאיֶתם” (ישעיהו כב, יא) לאמור: החובה לפתוח את העיניים ולבחון מחדש את הדברים לאור העשייה והיצירה האחרת המתרחשת בעולם?

כשמדובר בגדולי התנאים הקדושים – התשובה לכאורה ברורה הרבה יותר. ולא זו בלבד, אלא שההבחנה בין האור – של נאמנות לברית ה,’ ובין החושך – של רכיבת סוס בשבת – ברורה הרבה יותר. אך כאשר מדובר בעולם הקטן שבו אנו חיים – הדברים מסובכים הרבה יותר.

נראה שיש מרכיבים נוספים רבים שצריך לשקול בדילמה שבין שינוי ותמורה ובין נאמנות ועקשות, ויש לעשות "אוקימתות” מסוימות, ולנסח מעין מפתח רוחני – מתי נכון לעמוד כצור איתן ולא להניח למציאות להשפיע על עמדות היסוד, ומתי אנו נקראים להקשיב לדבר ה’ שבתוכה ולשנות את דרכנו. אלא שהמפתח לאוקימתות אלה אינו ברור כל צרכו, וכאמור, כיום זו נראית אחת הסוגיות הרוחניות המהותיות ביותר.

הדברים הבאים נכתבים מתוך מודעות עמוקה לדילמה הרוחנית הזו. חלק גדול מהם אינו מחשבות חדשות; והם נאמרו ונכתבו על ידי פעמים רבות במשך עשרות שנים, ובשל כך הם עלולים ללמד חס ושלום על אטימות וקיבעון, או להפך – על חוסן ויציבות. בד בבד, הם גם תוצאה של טלטלה גדולה בעקבות המלחמה, ומחשבות שנפרשו בכתב ובעל פה לאורכה, ויהי רצון שישמחו בי חברי.

לצפייה והורדה של המאמר המלא >>