-בשעה שמתינו מוטלים לפנינו, בשעה שאנו מוקפים משפחות אבלות ומיוסרות, בשעה שקרן ישראל מושפלת ונרמסת – מתקשים זוגות רבים להכריע האם נכון להתקדם לקראת ברית המשפחה: בין אלה שנמצאים בשלבי ההיכרות הראשוניים, ומתלבטים האם להמשיך בדייטים; בין אלה העומדים בפני אירוסין – ומתלבטים האם ראוי להתארס בשמחה בעת הזו; ובין אלה העומדים להינשא בקרוב, ומתלבטים האם לדחות את החתונה.
להיפגש. להתארס. להתחתן. זו עמדה היסוד. ההלכה מכירה בריבוי תחושות, בסתירות מנוגדות. היא פוסקת כי אבלים מברכים ברכת "דיין האמת", אך אם יקירם הנפטר הוריש להם ירושה גדולה, באותה עת עצמה הם מברכים "הטוב והמטיב". זו דוגמה אחת מני רבים, המלמדת על היכולת שלנו להימצא בשתי תנועות נפשיות מנוגדות – להתאבל מאוד, ובאותה שעה, להביט על היבטים אחרים של החיים. שאלה בפני עצמה היא נישואין של חייל מגוייס והעומד להיכנס לקרב. נדון בכך בנפרד.
על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במצב בו אנו נמצאים. האויב הנורא מבקש לרצוח כמה שיותר ויותר מאתנו – אבל לא רק. הוא מבקש לשבש את אורח חיינו, למוטט את החוסן הלאומי, להמאיס את החיים בארץ הקודש המיוחדת הזו, ולעשות כל דבר כדי לערער את קיומנו. כל פעולה מנוגדת לכך – היא חלק מנצח ישראל, וכל הקמה של בית היא סתירת מטרותיו הנאלחות. ברית הנישואין נוגעת בנצח, ואף שביסודה היא עניין אינטימי שבין בני הזוג – היא גם שלשלת נוספת בצמיחת האומה הישראלית ובמסע הגדול שהיא פוסעת בו, מימות הציווי הראשון "לך לך". תמונות שונות מאירוסין ונישואין המתקיימים בשטחי כינוס רק מחזקים עמדות אלה.
כמובן שלא ניתן לנהוג כרגיל. כמובן שיש לזכור שלידינו נמצאות משפחות כואבות ומתייסרות, אנו כולנו נמצאים בעת צרה. על כן, צריך לנהוג בצניעות, בעדינות, בזהירות, בהתכנסות. לעולם אין אנו רשאים לשמוח באושרנו, כאשר אנו עלולים לדרוס את הכאב הנורא של אחרים. בדרך זו, אפשר גם להתעלם משיקולים שוליים אחרים, כגון הרצון באירוע גדול, או בהשתתפות כל החברים וכדו'. עיקר העיקרים הוא היסוד הגדול שמתברר כאן.
ואנו נברך את כל המתקדמים לקראת נישואין שיזכו להקים בניין עדי עד, בשמחה ובטוב לבב, באהבה אחווה ושלום ורעות, ויביאו אור לחשכה המסוימת בה אנו נמצאים כעת, ושמחתם תהיה חלק מצמיחתנו מתוך המצוקה, ומהאור הגדול שאנו מבקשים שיבוא לעולם.