מהו מקומם של בעלי מומים בעבודת המקדש? מבט אתי לפרשת “אמור”

מהו מקומם של בעלי מומים בעבודת המקדש?

מצד אחד אנחנו מוצאים שפע של התייחסות לגר, היתום, האלמנה. אדם לא נפסל בגלל דמותו, בריאותו, מצבו המשפחתי וכד’. 

אך במקדש, ישנו ציווי מפורש שאנשים בעלי מומים לא יעבדו בעבודת המקדש והקורבנות. זוהי שאלה גדולה, ולא בטוח שיש לנו תשובה מספיק טובה לשאלה הזאת. 

מצד אחד, לכולנו יש בעיות. בני אדם לא מושלמים, ומי שעוסק בגנטיקה יודע שלכל בני האדם יש איזשהי מוטציה או גן פגום כלשהו. 

מצד שני, התורה רוצה להדגיש שיש מקום אחד, המקדש, שבו שואפים לשלמות. שלמות מוסרית, מידתית, ושאלמות פיזית. 

התורה מזכירה לנו שבד בבד עם כל החסרונות האנושיים והפגמים, אדם צריך לשאוף לשלמות, פיזית ומוסרית. התורה מאזנת בין שוויון בין בני האדם, לבין חתירה לשלמות.