"פעמים רבות מורה לנו התורה להפנות שאלות הלכתיות אל הרב. מימות משה רבנו, שהעם היה בא אליו יום-יום לדרוש אלוקים, ועד ימינו אלו, כששאלות הלכתיות מציפות את המייל ואת הוואטסאפ. אבל יש תחום אחד שבו קבעו חכמים שמי ששואל את הרב "הרי זה שופך דמים", והרב שאותו שואלים "הרי זה מגונה": התחום של פיקוח נפש.
ומדוע? משום שמחובתו של הרב להבהיר לבני קהילתו שבנושאים של פיקוח נפש אין מקום בכלל לעשות שאלת חכם: את הנחיות הרופאים או אנשי הביטחון יש לקיים מיד בלי ספקות והתחבטויות. ואם הרב לא דאג מראש להבהיר זאת, יש כאן כישלון חינוכי של הרב בעצמו. ואכן, במסורת ההלכתית שלנו זכורות לנו דמויותיהם של הרב ישראל מסלנט שאוכל ביום כיפור בעיצומה של מגיפת הכולירע ודמותו של ר' חיים מבריסק המחמיר בהלכות פקוח נפש.
בימים אלו מתמודד העולם ואנחנו בתוכו עם סכנת נגיף הקורונה שכבר המית כששת אלפים בני אדם. במדינת ישראל נמצאו כבר מאות חולים וכנראה כמה אלפים כבר נושאים את הנגיף על גופם. על העולם הרבני להוות כתובת לתמיכה ולעידוד ולמציאת פתרונות, אך אין הוא צריך לעסוק בכלל בשאלה אם להקפיד על הנחיות משרד הבריאות. זו צריכה להיות הנחת המוצא הפשוטה והברורה, שעל גביה ומתוכה אפשר לדון בכל השאר, ולמצוא דרכים מגוונות להגביר תורה ותפילה ומצוות גם בתנאים קצת מאתגרים.
סוגרים בתי כנסת
זהו. הגיע הרגע. בפעם הראשונה בחיי אני מבקש מבני קהילתי לסגור את בתי-הכנסת. אחרי התייעצות עם מומחים לבריאות הציבור ועם תלמידי חכמים הבנתי שאין מוצא אחר. אם חפצי חיים אנו, חייבים לסגור כל מקום התקהלות וזה כולל גם בתי כנסת.
זה לא קל. אני רואה לנגד עיני את הדמויות אותן אני פוגש מדי בוקר בשחרית. את לומדי הדף היומי שבאים במסירות ובדביקות בבוקר ובערב. ויודע שהערב לא נהיה ביחד. כביכול 'כל אחד לגורלו', כמילותיו של מפקד במרד בסרט הבריחה מסוביבור.
אבל אני מבקש לזעוק מעל כל אתר: חלילה, חלילה. נפרדים אנו מתוך אהבה ואחריות גדולה לכל אחד ואחד מבני הקהילה. מצפים אנו בערגה לימים הקרובים בהם יודלקו שוב האורות בבתי הכנסת, בהם נפגש יחדיו ללמוד ולתפילה. ובינתיים נתכנס בבתינו ללימוד לתפילה ולעשייה בבית פנימה, ואת הקשרים העמוקים בינינו נחזק באמצעים הדיגיטליים שבהם זכינו בדור הזה.
לאומרי הקדיש על יקיריהם
אני כותב את דברי ודמעות נושרות מעיני. אנא למדו פרק משניות לעילוי נשמת קרוביכם בעת שהייתם אמורים לומר קדיש והוסיפו במילותיכם שיהא למוד זה לעילוי נשמת האב או האם. בקשו לפניו שיהא מליץ יושר עליכם ועלינו וזכות שמירת צווי התורה להישמר על נפשותיכם תעמוד לנפטר לעילוי נשמתו.
לקריאה נוספת: