סוגיית “השבחת המין האנושי” (אאוגניקה – מיוונית: טוב מלידה) מעסיקה את העולם כבר אלפי שנים. יש לה רבדים שונים, למן עידוד ילודה או סרוס של אוכלוסיות שונות; טכניקות הפריה מגוונות (בחז”ל: “…גבוה לא ישא גבוהית – שמא יצא מהן תורן, ננס לא ישא ננסת – שמא יצא מהם אצבעי…” (בכורות מה ע”ב)); ברירה טרום השרשתית על ידי סלקציה גנטית (PGD); בדיקות הריון והפלות על רקע פגמים בעובר; וכמובן – עריכה גנטית הנמצאת כבר בהישג יד. מדובר הן בפעולות השוללות את לידת עוברים מסוימים (Purifying selection), והן ביצירה מלכתחילה של “גזע מושבח” (Positive eugenics) כגון עריכה גנטית, אם כי קשה להבחין בין השניים. אני מניח שהקורא שורות אלה לא יופתע אם אומר שקשה לי לכתוב את השורות האלה,
בשל ההיסטוריה הנוראה של תורות גזע, השבחות למיניהן, מניעות הריון מקבוצות מסוימות, ובוודאי שמול עיניו נמצאים גם סרטי המדע הבדיוני על מכונות לייצור גזע מושבח. כל זה מעורר חלחלה ראשונית.

אילו היה ניתן פשוט לאסור את כל העיסוק בניסיונות להיטיב את המין האנושי בעזרת כלים טכנולוגיים או מדיניות – היה לנו הרבה יותר קל. ברם, היכולת שלנו להביא לתכנן ולשלוט על הבאת ילדים לעולם מעלה אין ספור שאלות הקשורות ליכולת למתוח קו בין רפואה ובין השבחה: הלוא באמת ראוי לאפשר בדיקות גנטיות להורים נשאים מוטציות שונות, כדי שלא להגביר את הסבל הנורא בלידת ילדים עם מוטציות גנטיות עצומות; הלוא באמת ראוי לעשות בדיקות בהריון, ובמקרים שבהם מותר להפיל גם על פי ההלכה לעשות זאת; ואיך נבחין בין ניתוחים פלסטיים המשנים את דמות האדם ובין השבחתו?; ומה ההבדל בין ההחלטה להתחתן עם בן או בת זוג מסוימים המושפעת מתכנון עתידי של הילדים הרצויים ובין אאוגניקה?

ומעבר לכך, בחברה שאימצה לה, לפחות באופן חלקי, את האתוס הליברלי – האם מותר למדינה להתערב בהחלטה של בני זוג להעביר את הביציות המופרות שלהם מיון גנטי, כדי להביא לעולם את העובר הטוב ביותר לדעתם?

כאמור, שאלות אלו מעוררות חלחלה רבה, ואנו הנושאים על גופינו הקולקטיבי את הניסויים הרפואיים שערו הנאצים, שהביאו לשיא את תורת הגזע הנוראה, היינו מעדיפים שכלל לא היה צורך להיכנס אליהן. אלא שאין לנו ברירה, שכן אנו חייבים להגדיר את קו הגבול שבין רפואה, מניעת סבל, הטבת מצבם של חולים, מחקר גנטי וכדו’, ובין שימוש פסול בכל האמצעים האלה. זו משימה לא קלה, והעולם האתי וההלכתי כולו עוסק בסוגיה זו בהיקפים עצומים.

בכינוס המבוסס על יום הביואתיקה הבינלאומי שעורכת הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בר אילן ביחד עם גופים נוספים – התכבדתי לשאת את הרצאת הפתיחה של הכינוס, בנושא אתיקת ההבחנה בין רפואה ובין ה”שבחת הגזע”. אנסה להציע בה מסלול מסוים שיאפשר לנו לעשות טוב בעולם ולא לפגוע ביסודות המוסריים הבסיסיים ביותר שלו.

לקריאה נוספת:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.