"עַיִן טוֹבָה, וְרוּחַ נְמוּכָה, וְנֶפֶשׁ שְׁפָלָה – מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ; עַיִן רָעָה, וְרוּחַ גְּבוֹהָה, וְנֶפֶשׁ רְחָבָה – מִתַּלְמִידָיו שֶׁל בִּלְעָם הָרָשָׁע…" (משנה אבות ה, יט). לא היינו צריכים להמתין לרוח הפוסט-מודרנית כדי ללמוד שדברים רבים מאוד תלויים בעיניו של המתבונן. חכמינו לימדו אותנו את היסוד הזה כבר לפני מאות רבות של שנים. טמונה בנו יכולת כפולה: להתבונן על המציאות בעין טובה, לאמץ עמדה שיפוטית החותרת לטוב, להיות בעלי רוח נמוכה במשמעות של הכרה בכך שלא אנחנו האנשים העליונים, כי אם אנחנו חלק בלבד מתוך המציאות, ולהכיר בחשיבות הגדולה של המבט המאיר והטוב.
לעומת זאת, מי שמאמץ את הדרך ההפוכה, שהיא המבט המתמיד בעין רעה על הזולת, ולעיתים אף על עצמו; להיות זה שהוא בעל רוח גבוהה, עילאית ומתנשאת, שחצנית ואטומה; ולהיות בעל נפש רחבה, במשמעות של ניסיון השתלטות על הכל – הולך בדרכו של בלעם הרשע.
לכאורה, אין אנו מכירים את תפיסת עולמו של בלעם, שהלוא ריבונו של עולם כפה עליו לומר טוב על ישראל, והוא נאלץ לדבר רק את מה שריבונו של עולם שם בפיו. אולם, כלל לא קשה לשער מיהו בלעם הרשע, וזאת משני מקורות עיקריים: ראשון בהם הוא פשוט לקרוא את דברי הברכה הנפלאים שנאנס לומר על ישראל בעזרת תמונת ראי, לאמור: להבין מהם מה הוא התכוון מלכתחילה לומר, וכיצד הוא התכוון מלכתחילה להסתכל על אוהליו של עם ישראל, או על כוחו עוצמתו וגבורתו. מתוך כך אנו יכולים להבין כי העין הרעה שלו התכוונה "לקלל" את האומה, ולהגדיר אותה כעם של עבדים בורחים ושפלים, שאיבדו את יכולת הנהגתם, שהם ללא חימוש וללא יכולת צבאית, ושגורלם רע בעיני ה'. זו שחצנות הגאווה של המבט שלו על המציאות.
מקור שני שאנו יכולים ללמוד ממנו על דמותו המקורית של בלעם הוא העצות שנתן לבלק, והניסיון להכשיל ולגרום לתבוסה לעם שיש בידו להביא ברכה למציאות, ושנמנע מלכבוש את מואב בשל הכרתו בנחלתם. הדרך שבה הביט בלעם על המציאות, יחד עם פעולת ההרס שגרם, הן המלמדות מהי עין רעה ועד כמה היא מביאה חולשה וכישלון לעולם.
הרבה מאוד תלוי אפוא בהכרעה הפנימית שלנו באיזו עין להתבונן על המציאות, על הסובב אותנו, על אלה שעומדים לנגדנו, וכאמור – לעיתים אף על עצמנו. בשעה שאנו נענים לעולה מתוך המשנה, ומכריעים לפסוע בנתיב שסללו לנו תלמידי אברהם אבינו – הפרשנות שלנו למציאות יוצרת טוב. חשוב להדגיש כי אין הכוונה לרמות את עצמנו, להיות נאיביים מול הרשע והרוע, ולהימנע ממאבק בעוול והצלת עשוק מיד עושקו. העין הטובה אינה אוטמת את עצמה מלראות את המציאות. אולם, היא מקדימה לכך חיפוש אחר דרכים שניתן בהן להיטיב ולבחון את נתיבי ההתקרבות וההעצמה; מאבקה אינו מונע בעדה מלראות גם את הדברים הטובים שנמצאים בצד השני, ולא פחות מכך – גם את החסרונות שנמצאות בתוכיות עולמה; היא מוכנה לצעוד את הצעד הראשון, בזהירות ובקשיבות, ואינה משדרת כל העת חוסר אמון וייחוס כוונות זדון ורוע. ביסודו של דבר – היא מקדימה את הטוב כנקודת מוצא, ורק כאשר מתברר שאין בכוחו לכונן את הראוי, היא יוצאת למאבק ולמלחמה.
כמה אנו זקוקים כיום לעין הטובה הכוללת, שמתבוננת כלפי פנים וכלפי חוץ בחיפוש מתמיד של התקשרות וחיבור, הערכה חיובית ואהבה גדולה; כמה היא תועיל לנו כאשר נבחר בדרכים המנוגדות לאלו של בלעם הרשע, ונבחר בדרכו של אברהם אבינו עליו השלום, שחיפש את האפשרות להאיר אפילו כאשר היה מדובר בסדום, ולימד אותנו פרק יסודי בדרכי ההתבוננות וההתנהלות.
