מהם הקריטריונים של פנייה אל הציבור לבקשת צדקה? מה ניתן לדרוש מעני לעשות קודם שהוא מבקש צדקה? מה צריכים להיות היחסים בין נותני הצדקה לבין מקבליה? והאם, ובאיזה אופן, יכול נותן הצדקה לבדוק האם העני אכן זקוק לצדקה?
עמדת היהדות
נתינת הצדקה צריכה להיעשות בסבר פנים יפות, והנותן באופן שמבזה את העני מוטב לו שלא נתן. ראוי לבדוק את מצבו של מבקש הצדקה ולבחון האם הוא אכן זקוק לכספים אלה, שכן הנותן צדקה למי שאינו עני איננו מקיים כל מצווה. כשהנתינה נעשית מהקופה הציבורית, ישנה אף חובה לבדוק את מצבו של המבקש. הגדרת הצורך של העני המצדיק בקשת צדקה היא סבוכה. עיון במקורות מעלה את העקרונות הבאים: (א) עני הוא מי שאינו מסוגל לספק את הצרכים הבסיסיים הדרושים לו ולמשפחתו, בהתאם למקובל באותה תקופה; (ב) גם מי שהתרגשה עליו צרה פתאומית כך שיש לו צרכים מיוחדים, רשאי לקבל צדקה (ג) יש להתחשב בצרכיו האינדיבידואליים של העני כגון כאשר אדם הורגל לרמת חיים מסוימת וירד מנכסיו וייפגע מאוד אם יימנע ממנו להישאר ברמת החיים הקודמת, אלא שעני הזקוק לצרכים הבסיסיים קודם לעני הזקוק לצורך זה.
קודם שאדם מבקש צדקה עליו למצות את כושר ההשתכרות שלו ואסור לו לבזבז את כספו. בכל מקרה מתן צדקה אינו מעניק לנותן יחס של אדנות כלפי המקבל. בהתאם, גם אם מתברר שמבקש צדקה אינו עני, או שהוא מבזבז את כספו, יש להקפיד על הלכות לשון הרע. בכלל זה: לבחון את הדברים היטב ממקור ראשון, ולהימנע מפרסום הדבר אלא אם כן יש ודאות, ואין כל ברירה אחרת, וכל זאת לאחר שנעשה ניסיון תחילה להוכיח את מבקש הצדקה ולבקשו לתקן את דרכיו.
מסקנות
אסור לאדם לבקש צדקה כאשר הוא אינו זכאי לה. הצורך בצדקה יכול לנבוע מחוסר יכולת להסתדר באופן שוטף או מצורך פתאומי שהתרגש על האדם. ראוי לברר את מידת מהימנותו של מבקש הצדקה, וכשמדובר בצדקה הניתנת מהקופה הציבורית חובה לעשות זאת, אך יש לעשות זאת באופן מכבד. על עני המבקש צדקה מהציבור לעשות את מרב המאמצים לסייע לעצמו ובכלל זה למכור את רכושו ולצמצם בהוצאותיו. אין לנותנים יחס של אדנות כלפי המקבל, וחובה עליהם לשמור על כבודו. אם מתעורר חשש שמא המקבל מרמה או אינו פועל לפי הכללים, יש לבדוק זאת ולפעול לפי כללי הלכות לשון הרע: לבחון את הדברים היטב ממקור ראשון, ולהימנע מפרסום הדבר אלא אם כן יש ודאות ואין כל ברירה אחרת.
תוכן העניינים
1. הצגת הנושא
מצוות הצדקה היא מהמצוות החשובות ביותר; ודברים נשגבים על מעלתה נכתבו על ידי גדולי ישראל בכל התקופות. יחד עם זאת, בקשת הצדקה מעוררת שאלות אתיות רבות, ובמיוחד שאלות העוסקות בהגדרת העני הראוי ובטיב היחסים שבין הנותנים לעני. מהם הקריטריונים של פנייה אל הציבור לבקשת צדקה? מה ניתן לדרוש מעני לעשות קודם שהוא מבקש צדקה? מה צריכים להיות היחסים בין נותני הצדקה לבין מקבליה? והאם, ובאיזה אופן, יכול נותן הצדקה לבדוק האם העני אכן זקוק לצדקה?
2. המבט היהודי
1.2. היחס אל העני ואופן נתינת הצדקה
נקודת המוצא לשאלות הצדקה הוא היחס המכבד כלפי העני. נתינת הצדקה צריכה להיעשות בסבר פנים יפות, והנותן באופן שמבזה את העני מוטב לו שלא נתן.1 בהתאם לכך, כאשר מסדרים הפוסקים את הדרגות השונות בנתינת צדקה, אחד הקריטריונים המשמעותיים ביותר בדבריהם הוא על שמירה על כבודו של העני.2 בייחוד ראוי לציון הכלל שהובא בתלמוד גם בהקשר של נתינת צדקה: "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים" (כתובות סז, ב).
2.2. בירור הצורך של מקבל הצדקה
ככלל, למעט כשמדובר בצורך בהול שאינו מאפשר להיערך לבדיקה, ראוי לבדוק את מצבו של מבקש הצדקה ולבחון האם הוא אכן זקוק לכספים אלה, שכן הנותן צדקה למי שאינו עני איננו מקיים כל מצווה. כשהנתינה נעשית מהקופה הציבורית, ישנה אף חובה לבדוק את מצבו של המבקש.3
3.2. הראוי לקבל צדקה
אסור לאדם לקבל צדקה כשהוא אינו זקוק לה, שכן בכך הוא פוגע בעניים האחרים וגוזל את הנותנים.4 ברור כי למי שאינו זכאי לקבל צדקה אסור לבקש צדקה. קביעת ההגדרה המדויקת בדבר מעמדו של הראוי לקבל צדקה נידונה בתקופת חז"ל, בתקופת הראשונים ובתקופתנו. יישומה המדויק בזמננו מעט סבוך, אך הכותבים בנושא5 מזכירים כמה עקרונות חשובים: (א) עני הוא מי שאינו מסוגל לספק את הצרכים הבסיסיים הדרושים לו ולמשפחתו, בהתאם למקובל באותה תקופה;6 (ב) מי שהממון שברשותו מספיק לצרכיו הבסיסיים, אך התרגשה עליו צרה פתאומית או שיש לו צרכים מיוחדים, רשאי לקבל צדקה;7 (ג) יש להתחשב בצרכיו האינדיבידואליים של העני כגון כאשר אדם הורגל לרמת חיים מסוימת וירד מנכסיו וייפגע מאוד אם יימנע ממנו להישאר ברמת החיים הקודמת – הוא עשוי לזכות לקבל צדקה לשם כך.8 מדובר במצב הקשה להגדרה מדויקת, אופן המימון של צרכים כאלה נידון בדברי הפוסקים, ולדעת פוסקים רבים יש להקדים לצדקה זו סיוע ברמה בסיסית יותר לאנשים אחרים.9
4.2. הצורך למצות את יכולת ההשתכרות
על מנת שאדם יהיה זכאי לקבל צדקה, עליו להתאמץ תחילה ולנסות לסייע לעצמו: עליו לחפש עבודה, למכור מרכושו, ובתנאים מסוימים למכור את כלי תשמישו.10
5.2. הוצאות מוגזמות של העני
מכל הדינים האמורים לעיל, ובראשם החובה למצות את יכולת ההשתכרות וההגבלות על דין הצדקה האינדיבידואלי, ברור שאסור לעני נתמך להוציא הוצאות מוגזמות, ועליו להוציא קרוב למקובל בקרב אנשים עם הכנסה דומה.11
6.2. חשש שהעני אינו עומד בכללים
נתינת צדקה לעני אינה מקנה לנותן מעמד של אדנות כלפי המקבל, ובהתאם לכך ברור שאסור לנותן לפגוע בכבודו של המקבל. כפי שצוין למעלה, ניתן (ואף רצוי) לבדוק מתחילה את זהות המקבל ומעמדו (ויש לעשות זאת גם לאחר שהלה החל לקבל צדקה אם התעוררו ספקות לגביו); אך במקביל יש להקפיד על כללי הלכות לשון הרע. בכלל זאת: אסור להפיץ על העני מידע שלילי שמבוסס על שמועות; גם אם מתברר שהעני מוציא הוצאות מוגזמות, יש להוכיח אותו תחילה בנועם ולהסביר לו את הבעייתיות שבכך; רק אם אין כל ברירה אחרת כדי למנוע את העני מלהוציא הוצאות כאלו, והדיבור השלילי על העני לא יסב יותר נזק מתועלת, יכול הדבר להיות מותר.12
3. מסקנות
1.3. אסור לאדם לבקש צדקה כאשר הוא אינו זכאי לה. הצורך בצדקה יכול לנבוע מחוסר יכולת להסתדר באופן שוטף או מצורך פתאומי שהתרגש על האדם.
2.3. ראוי לברר את מידת מהימנותו של מבקש הצדקה, וכשמדובר בצדקה הניתנת מהקופה הציבורית חובה לעשות זאת, אך יש לעשות זאת באופן מכבד.
3.3. על עני המבקש צדקה מהציבור לעשות את מרב המאמצים לסייע לעצמו ובכלל זה למכור את רכושו ולצמצם בהוצאותיו.
4.3. אין לנותנים יחס של אדנות כלפי המקבל, וחובה עליהם לשמור על כבודו.
5.3. אם מתעורר חשש שמא המקבל מרמה או אינו פועל לפי הכללים, יש לבדוק זאת ולפעול לפי כללי הלכות לשון הרע: לבחון את הדברים היטב ממקור ראשון, ולהימנע מפרסום הדבר אלא אם כן יש ודאות ואין כל ברירה אחרת.
לקריאה נוספת:
הערות שוליים
- ראה: שו"ע, יו"ד, רמט, ג–ד (מכאן ואילך הפניה סתמית היא לשו"ע, יו"ד, שבו נמצאים הלכות צדקה); חגיגה ה, א.
- משנה תורה, הלכות מתנות עניים, י, ז–יד.
- לגבי נותן יחיד, ראה דבריו של הרב יהונתן בלס ('מקבץ נדבות: בדיקה אחריו', שערי צדק, ה [תשס"ד], עמ' 111–122) ואת הראיות שהוא מביא לכך שטוב לתקן שעניים המחזרים על הפתחים ייבדקו; וזאת בניגוד לדעת בעל שו"ת משנה הלכות (יג, קעג) שאסר זאת. לגבי הקופה הציבורית ראה רנו, א.
- משנה פאה ח, ט; הרב אברהם אבידן, אהבת צדקה, ירושלים תשס"ח (להלן: אהבת צדקה), עמ' רכד.
- ראה למשל: אהבת צדקה, פרק ו; הרב עדו רכניץ 'מדידת עוני בהשראה יהודית', תחומין, כז (תשס"ז), עמ' 371–379; מיכאל הלינגר, מצוות צדקה: בירור הלכתי, ספרותי והיסטורי, עבודת דוקטור, אוניברסיטת בר־אילן, תש"ס; שלמה לוי, 'הגדרות עני וגבולות הנתינה', אתר דעת.
- פסקים ותשובות, רנ, א.
- דרך אמונה, הלכות מתנות עניים, ט, יג, פד; צדקה ומשפט, ירושלים תשע"ו, ב, ג.
- רנ, א; שם מוזכרים אפילו "סוס לרכב עליו ועבד לרוץ לפניו".
- דברי הרמ"א, רנ, א; הרב שלמה דיכובסקי 'דיון בהלכות צדקה', לב שומע לשלמה, ירושלים תשע"ד, עמ' תקלה–תקלו; הרב נפתלי בר־אילן, 'זכאותו של העני לצדקה: בירור בגדרי הנתינה של "די מחסורו"', תחומין, ב (תשמ"א), עמ' 459–465.
- על חיפוש עבודה ראה: שו"ת מהרשד"ם, יו"ד, קסו; הרב עדו רכניץ, 'העניים הראויים', צהר, לא (תשס"ח). על מכירת רכוש וכלים לשימוש ראה אהבת צדקה עמ' רמד–רמז (על פי רנג, א).
- ראה גם הסיפורים שהובאו בכתובות סז, ב וסח, א; וראה אהבת צדקה, עמ' רמז–רמח.
- ראה חפץ חיים, הלכות לשון הרע, י. להרחבה ראה נייר העמדה 'פרסום מידע שלילי על אדם'.