מה הגבול בין אמירת עובדות ללשון הרע? מבט אתי לפרשת “שלח”

איפה עובר הגבול בין לשון הרע, לבין דיווח עובדתי ואמירת אמת? אי אפשר להתנהל בלי סיפור עובדות; איך תתנהל אסיפת מורים בלי לדבר לשון הרע כלל? איך אפשר לעשות שידוך? איך אפשר לדווח על שחיתות של נבחרי ציבור, או אזהרת הציבור בתקשורת? בפרשת “שלח לך”, המרגלים מספרים לבני ישראל את מה שהם ראו בבואם אל ארץ ישראל. מה הבעיתיות בכך? איך יכולים העם להתכונן לכיבוש הארץ, בלי לדעת את המצב ובלי להבין לקראת מה הם באים? מה לא בסדר בדיווח המרגלים?